Chaharit

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָֽיִם:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָֽרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים גָּלוּי וְיָדֽוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶֽךָ שֶׁאִם יִפָּתֵֽחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמֹד לְפָנֶֽיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת:

אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַֽתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא אַתָּה בְרָאתָהּ אַתָּה יְצַרְתָּהּ אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּֽנִּי וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבֹא, כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת:בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה:

וְהַעֲרֶב נָא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִֽינוּ וּבְפִי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָּֽנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶֽךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתֶֽךָ לִשְׁמָהּ:בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּֽחַר בָּֽנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָֽתַן לָֽנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה נוֹתֵן הַתּוֹרָה:

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר דַבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם:

יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶֽךָ: יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶֽיךָ וִיחֻנֶּֽךָּ: יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶֽיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:

וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אַבָרְכֵם:

אֵֽלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר הַפֵּאָה וְהַבִּכּוּרִים וְהָרְאָיוֹן וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְתַלְמוּד תּוֹרָה:אֵֽלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּֽרֶן קַיֶּֽמֶת לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵֽלּוּ הֵן כִּבּוּד אָב וָאֵם וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים וּבִקּוּר חוֹלִים וְהַכְנָסַת כַּלָּה וּלְוָיַת הַמֵּת וְעִיּוּן תְּפִלָּה וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ ובֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶֽגֶד כֻּלָּם:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הַּנוֹתֵן לַשֶּֽׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָֽיְלָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשַֽׂנִי גּוֹי:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשַֽׂנִי עָֽבֶד:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשַֽׂנִי אִשָּׁה:

נשים אומרות:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשַֽׂנִי כִּרְצוֹנוֹ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם פּוֹקֵֽחַ עִוְרִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם מַתִּיר אֲסוּרִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם זוֹקֵף כְּפוּפִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם רוֹקַע הָאָֽרֶץ עַל הַמָּֽיִם:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָֽבֶר:

בט' אב ויוה"כ אין אומרים ברכה זו:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּֽחַ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינָי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי:וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁתַּרְגִּילֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ וְדַבְּקֵֽנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ, וְאַל תְּבִיאֵֽנוּ לֹא לִידֵי חֵטְא וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה וְעָוֹן וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן וְאַל יִשְׁלֹט בָּֽנוּ יֵֽצֶר הָרָע וְהַרְחִיקֵֽנוּ מֵאָדָם רָע וּמֵחָבֵר רָע וְדַבְּקֵֽנוּ בְּיֵֽצֶר הַטּוֹב וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וְכוֹף אֶת יִצְרֵֽנוּ לְהִשְׁתַּעְבֶּד־לָךְ וּתְנֵֽנוּ הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶֽיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵֽינוּ וְתִגְמְלֵֽנוּ חֲסָדִים טוֹבִים:בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתַּצִּילֵֽנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִים מֵאָדָם רָע וּמֵחָבֵר רָע וּמִשָּׁכֵן רָע וּמִפֶּֽגַע רָע מֵעַֽיִן הָרָע, מִלָּשׁוֹן הָרָע, מִמַּלְשִׁינוּת. מֵעֵדוּת שֶֽׁקֶר, מִשִּׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת, מֵעֲלִילָה, מִמִּיתָה מְשׁוּנָה, מֵחֳלָיִם רָעִים, וּמִמִּקְרִים רָעִים וּמִשָּׂטָן הַמַּשְׁחִית מִדִּין קָשֶׁה וּמִבַּֽעַל דִּין קָשֶׁה, בֵּין שֶׁהוּא בֶן בְּרִית וּבֵין שֶׁאֵינוֹ בֶן בְּרִית, וּמִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֺּם:

בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת־יְהֹוָה, יְהֹוָה אֱלֹהַי גָּדַֽלְתָּ מְאֹד, הוֹד וְהָדָר לָבָֽשְׁתָּ: עֹֽטֶה־אוֹר כַּשַּׂלְמָה, נוֹטֶה שָׁמַֽיִם כַּיְרִיעָה:

לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ לְיַחֵד שֵׁם י"ה בו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵינִי מִתְעַטֵּף גּוּפִי בַּצִּיצִית, כֵּן תִּתְעַטֵּף נִשְׁמָתִי וּרְמַ"ח אֵיבָרַי וּשְׁסָ"ה גִידַי בְּאוֹר הַצִּיצִית הָעוֹלֶה תַּרְיַ"ג, וּכְשֵׁם שֶׁאֲנִי מִתְכַּסֶּה בַּטַּלִּית בָּעוֹלָם הַזֶּה כַּךְ אֶזְכֶּה לַחֲלוּקָא דְרַבָּנָן וּלְטַלִּית נָאָה לָעוֹלָם הַבָּא בְּגַן עֵֽדֶן, וְעַל יְדֵי מִצְוַת צִיצִית, תִּנָּצֵל נַפְשִׁי רוּחִי וְנִשְׁמָתִי וּתְפִלָּתִי מִן הַחִיצוֹנִים, וְהַטַּלִּית יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עֲלֵיהֶם, וְיַצִּילֵם כְּנֶֽשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף, וּתְהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת צִיצִית לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּֽיהָ בְּכָל פְּרָטֶֽיהָ, וְדִקְדּוּקֶֽיהָ, וְכַוָּנוֹתֶֽיהָ, וְתַרְיַ"ג מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהּ, אָמֵן סֶֽלָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית:

בשעה שמניח אותו על ראשו להתעטף בו, יאמר:

מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶֽיךָ יֶחֱסָֽיוּן: יִרְוְיֻן מִדֶּֽשֶׁן בֵּיתֶֽךָ וְנַֽחַל עֲדָנֶֽיךָ תַשְׁקֵם: כִּי־עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים, בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה־אוֹר: מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶֽיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי־לֵב:

לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, לְיַחֵד שֵׁם י"ה בו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, הִנְּנִי מְכַוֵּן בַּהֲנָחַת תְּפִלִּין לְקַיֵּם מִצְוַת בּוֹרְאִי, שֶׁצִּוָּנוּ לְהָנִֽיחַ תְּפִלִּין כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶֽךָ, וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶֽיךָ, וְהֵם אַרְבַּע פַּרְשִׁיּוֹת אֵֽלּוּ, שְׁמַע. וְהָיָה אִם שָׁמֹֽעַ. קַדֶּשׁ. וְהָיָה כִי־יְבִאֲךָ. שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִחוּדוֹ וְאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בָּעוֹלָם, וְשֶׁנִּזְכֹּר נִסִּים וְנִפְלָאוֹת, שֶׁעָשָׂה עִמָּֽנוּ בְּהוֹצִיאוֹ אוֹתָֽנוּ מִמִּצְרָֽיִם, וַאֲשֶׁר לוֹ הַכֹּֽחַ וְהַמֶּמְשָׁלָה בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנוֹ, וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ עַל הַיָּד, לְזִכְרוֹן זְרֽוֹעַ הַנְּטוּיָה. וְשֶׁהִיא נֶֽגֶד הַלֵּב לְשַׁעְבֵּד בָּזֶה תַּאֲוַת וּמַחְשְׁבוֹת לִבֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְעַל הָרֹאשׁ נֶֽגֶד הַמּֽוֹחַ, שֶׁהַנְּשָׁמָה שֶׁבְּמוֹחִי עִם שְׁאָר חוּשַׁי וְכֹחוֹתַי כֻּלָּם יִהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וּמִשֶּֽׁפַע מִצְוַת תְּפִלִּין יִתְמַשֵּׁךְ עָלַי לִהְיוֹת לִי חַיִּים אֲרֻכִּים, וְשֶֽׁפַע קֹֽדֶשׁ, וּמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, בְּלִי הִרְהוּר חֵטְא וְעָוֹן כְּלָל וְשֶׁלֹּא יְפַתֵּֽנוּ וְלֹא יִתְגָּֽרֶה־בָּֽנוּ יֵֽצֶר הָרָע, וְיַנִּיחֵֽנוּ לַעֲבֹד אֶת יְהֹוָה, כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבֵֽנוּ, וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ, וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת הֲנָחַת תְּפִלִּין, לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּֽיהָ בְּכָל פְּרָטֶֽיהָ וְדִקְדּוּקֶֽיהָ, וְכַוָּנוֹתֶֽיהָ, וְתַרְיַ"ג מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהּ, אָמֵן סֶֽלָה:

יניח התפילין של יד על קיבורת ידו, וקודם שיהדק יברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין:

ויכרוך שבע כריכות סביב זרועו, ואחר כך יניח של ראש בגובה ראשו כנגד בין עיניו, וקודם שמהדקן יברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין:

ויאמר תיכף:

בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

ואחר שיהדק הרצועה על ראשו יאמר:

וּמֵחָכְמָתְךָ אֵל עֶלְיוֹן תַּאֲצִיל עָלַי וּמִבִּינָתְךָ תְּבִינֵֽנִי וּבְחַסְדְּךָ תַּגְדִּיל עָלַי וּבִגְבוּרָתְךָ תַּצְמִית אוֹיְבַי וְקָמַי וְשֶׁמֶן הַטּוֹב תָּרִיק עַל שִׁבְעָה קְנֵי הַמְּנוֹרָה לְהַשְׁפִּֽיעַ טוּבְךָ לִבְרִיּוֹתֶֽיךָ: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶֽךָ וּמַשְׂבִּֽיעַ לְכָל חַי רָצוֹן:

ואח״כ כורך הרצועה של יד על אצבעו, ואומר:

וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶֽדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶֽסֶד וּבְרַחֲמִים: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה, וְיָדַֽעַתְּ אֶת־יְהֹוָה:

אחר שיניח תפילין יאמר פרשיות 'קדש' 'והיה כי יביאך' כדי להשלים ד' פרשיות בכל יום:

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל־משֶׁה לֵּאמֹר:קַדֶּשׁ־לִי כָל־בְּכוֹר פֶּֽטֶר כָּל־רֶֽחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא:וַיֹּֽאמֶר משֶׁה אֶל־הָעָם זָכוֹר אֶת־הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַֽיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹֽזֶק יָד הוֹצִיא יְהֹוָה אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ:הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹֽדֶשׁ הָאָבִיב:וְהָיָה כִי־יְבִיאֲךָ יְהֹוָה אֶל־אֶֽרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶֽיךָ לָֽתֶת לָךְ אֶֽרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת־הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹֽדֶשׁ הַזֶּה:שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיהוָֹה:מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא־יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא־יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל־גְּבֻלֶֽךָ:וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּֽעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהֹוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָֽיִם:וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל־יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶֽיךָ לְמַֽעַן תִּֽהְיֶה תּוֹרַת יְהֹוָה בְּפִֽיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהֹוָה מִמִּצְרָֽיִם:וְשָׁמַרְתָּ אֶת־הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִֽימָה:

וְהָיָה כִּי־יְבִאֲךָ יְהֹוָה אֶל־אֶֽרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶֽיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ:וְהַעֲבַרְתָּ כָל־פֶּֽטֶר־רֶֽחֶם לַֽיהוָֹה וְכָל פֶּֽטֶר שֶֽׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיהוָֹה:וְכָל־פֶּֽטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם־לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶֽיךָ תִּפְדֶּה:וְהָיָה כִּי־יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה־זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹֽזֶק יָד הוֹצִיאָֽנוּ יְהֹוָה מִמִּצְרַֽיִם מִבֵּית עֲבָדִים:וַיְהִי כִּי־הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג יְהֹוָה כָּל־בְּכוֹר בְּאֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם מִבְּֽכֹר אָדָם וְעַד־בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל־כֵּן אֲנִי זֹבֵֽחַ לַֽיהוָֹה כָּל־פֶּֽטֶר רֶֽחֶם הַזְּכָרִים וְכָל־בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה:וְהָיָה לְאוֹת עַל־יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶֽיךָ כִּי בְּחֹֽזֶק יָד הוֹצִיאָֽנוּ יְהֹוָה מִמִּצְרָֽיִם:

דרש ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחרי כן יתפלל. לפיכך תקנו לומר 'פסוקי דזמרה' קודם תפלה. וקבעו ברכה אחת לפניהם ואחת לאחריהם, והן ברכות 'ברוך שאמר' ו'ישתבח'. וצריך ליזהר שלא להפסיק ביניהם בדיבור. ויש מקומות שנוהגין לומר 'הודו לה' קראו בשמו' כאשר הוא כתוב בדברי הימים, לפי שדוד קבעו לאומרו בכל יום לפני הארון. ויש שמוסיפים עוד פסוקים אחרים, וכל מקום ומקום כמנהגו (ע"פ טור או"ח נ"א)

הוֹדוּ לַיהוָֹה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִֽיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו:שִֽׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ־לוֹ שִֽׂיחוּ בְּכָל־נִפְלְאוֹתָיו:הִתְהַלְּלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהֹוָה:דִּרְשׁוּ יְהֹוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד:זִכְרוּ נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי־פִֽיהוּ:זֶֽרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו:הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּכָל־הָאָֽרֶץ מִשְׁפָּטָיו:זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶֽלֶף דּוֹר:אֲשֶׁר כָּרַת אֶת־אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק:וַיַּעֲמִידֶֽהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶֽרֶץ־כְּנָעַן חֶֽבֶל נַחֲלַתְכֶם:בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ:וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל־גּוֹי וּמִמַּמְלָכָה אֶל־עַם אַחֵר:לֹא־הִנִּֽיחַ לְאִישׁ לְעָשְׁקָם וַיּֽוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים:אַל־תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל־תָּרֵֽעוּ:שִֽׁירוּ לַיהוָֹה כָּל־הָאָֽרֶץ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם־אֶל־יוֹם יְשׁוּעָתוֹ:סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת־כְּבוֹדוֹ בְּכָל־הָעַמִּים נִפְלְאֹתָיו:כִּי גָדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד וְנוֹרָא הוּא עַל־כָּל־אֱלֹהִים:כִּי כָּל־אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וַיהוָֹה שָׁמַֽיִם עָשָׂה:

הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ:הָבוּ לַיהוָֹה מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַיהוָֹה כָּבוֹד וָעֹז:הָבוּ לַיהוָֹה כְּבוֹד שְׁמוֹ שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹֽאוּ לְפָנָיו הִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָֹה בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ:חִֽילוּ מִלְּפָנָיו כָּל־הָאָֽרֶץ אַף־תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל־תִּמּוֹט:יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַֽיִם וְתָגֵל הָאָֽרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יְהֹוָה מָלָךְ:יִרְעַם הַיָּם וּמְלוֹאוֹ יַעֲלֹץ הַשָּׂדֶה וְכָל־אֲשֶׁר־בּוֹ:אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי יְהֹוָה כִּי־בָא לִשְׁפּוֹט אֶת־הָאָֽרֶץ:הוֹדוּ לַיהוָֹה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵֽנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵֽנוּ וְקַבְּצֵֽנוּ וְהַצִּילֵֽנוּ מִן־הַגּוֹיִם לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶֽׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּֽחַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ:בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן־הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם וַיֹּאמְרוּ כָל־הָעָם אָמֵן וְהַלֵּל לַיהוָֹה:

רוֹמְמוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא: רוֹמְמוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ:

וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא־יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא־יָעִיר כָּל־חֲמָתוֹ:אַתָּה יְהֹוָה לֹא־תִכְלָא רַחֲמֶֽיךָ מִמֶּֽנִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרֽוּנִי:זְכֹר רַחֲמֶֽיךָ יְהֹוָה וַחֲסָדֶֽיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵֽמָּה:תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל־יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים:נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶֽׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים:אֵל־נְקָמוֹת יְהֹוָה אֵל נְקָמוֹת הוֹפִֽיעַ:הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָֽרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל־גֵּאִים:לַיהוָֹה הַיְשׁוּעָה עַל־עַמְּךָ בִרְכָתֶֽךָ סֶּֽלָה:יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָֽנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶֽלָה:יְהֹוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵֽחַ בָּךְ:יְהֹוָה הוֹשִֽׁיעָה הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם־קָרְאֵֽנוּ:

הוֹשִֽׁיעָה אֶת־עַמֶּֽךָ וּבָרֵךְ אֶת־נַחֲלָתֶֽךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד־הָעוֹלָם:נַפְשֵֽׁנוּ חִכְּתָה לַיהוָֹה עֶזְרֵֽנוּ וּמָגִנֵּֽנוּ הוּא:כִּי־בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּֽנוּ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָֽחְנוּ:יְהִי־חַסְדְּךָ יְהֹוָה עָלֵֽינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַֽלְנוּ לָךְ:הַרְאֵֽנוּ יְהֹוָה חַסְדֶּֽךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּֽתֶּן־לָֽנוּ:קֽוּמָה עֶזְרָֽתָה לָּנוּ וּפְדֵֽנוּ לְמַֽעַן חַסְדֶּֽךָ:אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶֽיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶֽרֶץ מִצְרָֽיִם הַרְחֶב־פִּֽיךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ:אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּֽכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְהֹוָה אֱלֹהָיו:וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַֽחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶֽךָ אָשִֽׁירָה לַיהוָֹה כִּי גָמַל עָלָי:

מזמור זה אמרו שלמה בשעה שהכניס הארון לבית קודש הקודשים, ולא נענה עד שהזכיר זכות דוד. ולפי שכל פסוקי דזמרה הם פסוקי דוד המלך, לפיכך הקדימו מקודם מזמור זה שבו נגלה צדקתו (ערוה"ש נ, ד)

מִזְמוֹר שִׁיר־חֲנֻכַּת הַבַּֽיִת לְדָוִד:אֲרוֹמִמְךָ יְהֹוָה כִּי דִלִּיתָֽנִי וְלֹא־שִׂמַּֽחְתָּ אֹיְבַי לִי:יְהֹוָה אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶֽיךָ וַתִּרְפָּאֵֽנִי:יְהֹוָה הֶעֱלִֽיתָ מִן־שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַֽנִי מִיָּרְדִי־בוֹר:זַמְּרוּ לַיהוָֹה חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵֽכֶר קָדְשׁוֹ:כִּי רֶֽגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶֽרֶב יָלִין בֶּֽכִי וְלַבֹּֽקֶר רִנָּה:וַאֲנִי אָמַֽרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל־אֶמּוֹט לְעוֹלָם:יְהֹוָה בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַֽדְתָּה לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּֽרְתָּ פָנֶֽיךָ הָיִֽיתִי נִבְהָל:אֵלֶֽיךָ יְהֹוָה אֶקְרָא וְאֶל־אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן:מַה־בֶּֽצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָֽׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּֽךָ:שְׁמַע יְהֹוָה וְחָנֵּֽנִי יְהֹוָה הֱיֵה־עֹזֵר לִי:הָפַֽכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵֽנִי שִׂמְחָה:לְמַֽעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם יְהֹוָה אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶֽךָּ:

יְהוָֹה מֶֽלֶךְ, יְהוָֹה מָלָֽךְ, יְהוָֹה יִמְלֹךְ, לְעֹלָם וָעֶד: יְהוָֹה מֶֽלֶךְ, יְהוָֹה מָלָֽךְ, יְהוָֹה יִמְלֹךְ, לְעֹלָם וָעֶד: וְהָיָה יְהוָֹה לְמֶֽלֶךְ עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָֹה אֶחָד, וּשְׁמוֹ אֶחָד:

הֽוֹשִׁיעֵֽנוּ יְהוָֹה אֱלֹהֵֽינוּ, וְקַבְּצֵֽנוּ מִן־הַגּוֹיִם לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶֽׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּֽחַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ: בָּרוּךְ יְהוָֹה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, מִן־הָֽעוֹלָם וְעַד הָֽעוֹלָם, וְאָמַר כָּל־הָעָם אָמֵן, הַֽלְלוּיָהּ: כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, הַֽלְלוּיָהּ:

לַמְנַצֵּֽחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר:אֱלֹהִים יְחָנֵּֽנוּ וִיבָרְכֵֽנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּֽנוּ סֶֽלָה:לָדַֽעַת בָּאָֽרֶץ דַּרְכֶּֽךָ בְּכָל־גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶֽךָ:יוֹדֽוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדֽוּךָ עַמִּים כֻּלָּם:יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי־תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר וּלְאֻמִּים בָּאָֽרֶץ תַּנְחֵם סֶֽלָה:יוֹדֽוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם:אֶֽרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵֽנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵֽינוּ:יְבָֽרְכֵֽנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל־אַפְסֵי־אָֽרֶץ:

ברוך שאמר צריך לאומרו בניגון ובנעימה כי הוא שיר נאה ונחמד. וכתב בספר היכלות שיש בו פ"ז תיבות וסי' ראשו כתם פז (טור או"ח נא)

בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ עֹשֶׂה בְרֵאשִׁית, בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָֽרֶץ, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, בָּרוּךְ מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לִירֵאָיו, בָּרוּךְ חַי לָעַד וְקַיָּם לָנֶֽצַח, בָּרוּךְ פּוֹדֶה וּמַצִּיל, בָּרוּךְ שְׁמוֹ:בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הָאֵל הָאָב הָרַחֲמָן הַמְּהֻלָּל בְּפֶה עַמּוֹ מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר בִּלְשׁוֹן חֲסִידָיו וַעֲבָדָיו וּבְשִׁירֵי דָוִד עַבְדֶּֽךָ, נְהַלֶּלְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בִּשְׁבָחוֹת וּבִזְמִירוֹת נְגַדֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וְנַזְכִּיר שִׁמְךָ וְנַמְלִיכְךָ מַלְכֵּֽנוּ אֱלֹהֵֽינוּ, יָחִיד, חֵי הָעוֹלָמִים מֶֽלֶךְ מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר עֲדֵי עַד שְׁמוֹ הַגָּדוֹל:בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מֶֽלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת:

מזמור לתודה יש לאומרו בנגינה שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה (ראה ויק"ר ט,ז). ואין אומרים מזמור לתודה בשבת ויו"ט, או בימי פסח שאין תודה קריבה בהם משום חמץ, ולא בערב פסח.

מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִֽיעוּ לַיהוָֹה כָּל־הָאָֽרֶץ:עִבְדוּ אֶת יְהֹוָה בְּשִׂמְחָה בֹּֽאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה:דְּעוּ כִּי־יְהֹוָה הוּא אֱלֹהִים הוּא עָשָֽׂנוּ וְלוֹ (וְלֹא) אֲנַֽחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ:בֹּֽאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה הֽוֹדוּ לוֹ בָּרְכוּ שְׁמוֹ:כִּי־טוֹב יְהֹוָה לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד־דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ:

שמונה עשר פסוקי יהי כבוד כנגד שמונה עשרה ברכות דשמונה עשרה. ולפיכך הכניסום בתוך פסוקי דזמרה. (ערוך השולחן, אורח חיים נ, ד)

יְהִי כְבוֹד יְהֹוָה לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְהֹוָה בְּמַעֲשָׂיו:יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם:מִמִּזְרַח־שֶֽׁמֶשׁ עַד־מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהֹוָה:רָם עַל־כָּל־גּוֹיִם יְהֹוָה עַל הַשָּׁמַֽיִם כְּבוֹדוֹ:יְהֹוָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם יְהֹוָה זִכְרְךָ לְדֹר־וָדֹר:יְהֹוָה בַּשָּׁמַֽיִם הֵכִין כִּסְאוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָֽׁלָה:יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַֽיִם וְתָגֵל הָאָֽרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יְהֹוָה מָלָךְ:יְהֹוָה מֶֽלֶךְ יְהֹוָה מָלָךְ יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד:יְהֹוָה מֶֽלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ:יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת־גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב־אִישׁ וַעֲצַת יְהֹוָה הִיא תָקוּם:עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר:כִּי הוּא אָמַר וַיֶּֽהִי הוּא־צִוָּה וַיַּעֲמֹד:כִּי בָחַר יְהֹוָה בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ:כִּי־יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ:כִּי לֹא יִטּשׁ יְהֹוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב:וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא־יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא־יָעִיר כָּל־חֲמָתוֹ:יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם־קָרְאֵֽנוּ:

צריך לכוין בתהלה לדוד דא"ר אלעזר כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג"פ מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ויותר יכוין בפסוק פותח את ידך, שעיקר מה שקבעוהו לומר בכל יום הוא בשביל אותו פסוק, שמזכיר בו שבחו של הקב"ה שמשגיח על בריותיו ומפרנסן. ונהגו לומר קודם לכן אשרי יושבי ביתך משום דילפינן מיניה שצריך אדם לישב שעה אחת קודם שיתפלל. ואחריו נהגו לומר ואנחנו נברך יה (טור, אורח חיים נ"א)

אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶֽךָ עוֹד יְהַלְלֽוּךָ סֶּֽלָה:אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּֽכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְהֹוָה אֱלֹהָיו:תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּֽלֶךְ וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד:בְּכָל־יוֹם אֲבָרְכֶֽךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד:גָּדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵֽקֶר:דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶֽיךָ יַגִּֽידוּ:הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶֽךָ וְדִבְרֵי נִפְלְאֹתֶֽיךָ אָשִֽׂיחָה:וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶֽיךָ יֹאמֵרוּ וּגְדֻלָּתְךָ אֲסַפְּרֶֽנָּה:זֵֽכֶר רַב־טוּבְךָ יַבִּֽיעוּ וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּֽנוּ:חַנּוּן וְרַחוּם יְהֹוָה אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וּגְדָל־חָֽסֶד:טוֹב־יְהֹוָה לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל־כָּל־מַעֲשָׂיו:יוֹדֽוּךָ יְהֹוָה כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ וַחֲסִידֶֽיךָ יְבָרְכֽוּכָה:כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּֽרוּ:לְהוֹדִֽיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ:מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל־עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל־דּוֹר וָדֹר:סוֹמֵךְ יְהֹוָה לְכָל־הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל־הַכְּפוּפִים:עֵינֵי־כֹל אֵלֶֽיךָ יְשַׂבֵּֽרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן־לָהֶם אֶת־אָכְלָם בְּעִתּוֹ:פּוֹתֵֽחַ אֶת־יָדֶֽךָ וּמַשְׂבִּֽיעַ לְכָל־חַי רָצוֹן:צַדִּיק יְהֹוָה בְּכָל־דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל־מַעֲשָׂיו:קָרוֹב יְהֹוָה לְכָל־קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻֽהוּ בֶאֱמֶת:רְצוֹן־יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת־שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם:שׁוֹמֵר יְהֹוָה אֶת־כָּל־אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל־הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד:תְּהִלַּת יְהֹוָה יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל־בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:וַאֲנַֽחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם הַלְלוּיָהּ:

זה המזמור מעורר לאדם לעשות תשובה ומעשים טובים בחיים חיותו בעוד שיש נשמתו בו ואל יבטח בבני אדם שאינם יכולים להושיע לעצמם כי בפתע פתאום תצא רוחם מהם לכך מן הראוי לבטוח בהקב"ה שבידו לקיים מה שרוצה לעשות.

הַלְלוּיָהּ הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת־יְהֹוָה:אֲהַלְלָה יְהֹוָה בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי:אַל־תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן־אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה:תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו:אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ, שִׂבְרוֹ עַל־יְהֹוָה אֱלֹהָיו:עֹשֶׂה שָׁמַֽיִם וָאָֽרֶץ אֶת־הַיָּם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּם, הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם:עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לַעֲשׁוּקִים נֹתֵן לֶֽחֶם לָרְעֵבִים יְהֹוָה מַתִּיר אֲסוּרִים:יְהֹוָה פֹּקֵֽחַ עִוְרִים יְהֹוָה זֹקֵף כְּפוּפִים יְהֹוָה אֹהֵב צַדִּיקִים:יְהֹוָה שֹׁמֵר אֶת־גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד וְדֶֽרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת:יִמְלֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַֽיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ:

המזמור הזה מדבר מן הגאולה העתידה במהרה בימינו

הַלְלוּיָהּ כִּי־טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵֽינוּ, כִּי־נָעִים נָאוָה תְהִלָּה:בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַֽםִ יְהֹוָה נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס:הָרוֹפֵא לִשְׁבֽוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם:מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא:גָּדוֹל אֲדוֹנֵֽינוּ וְרַב־כֹּֽחַ לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר:מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְהֹוָה מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי־אָֽרֶץ:עֱנוּ לַיהוָֹה בְּתוֹדָה זַמְּרוּ לֵאלֹהֵֽינוּ בְכִנּוֹר:הַמְכַסֶּה שָׁמַֽיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָֽרֶץ מָטָר הַמַּצְמִֽיחַ הָרִים חָצִיר:נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָֽאוּ:לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה:רוֹצֶה יְהֹוָה אֶת־יְרֵאָיו אֶת־הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ:שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלַֽםִ אֶת יְהֹוָה הַלְלִי אֱלֹהַֽיִךְ צִיּוֹן:כִּי־חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָֽיִךְ בֵּרַךְ בָּנַֽיִךְ בְּקִרְבֵּךְ:הַשָּׂם־גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵֽלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ:הַשֹּׁלֵֽחַ אִמְרָתוֹ אָֽרֶץ עַד־מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ:הַנֹּתֵן שֶֽׁלֶג כַּצָּֽמֶר כְּפוֹר כָּאֵֽפֶר יְפַזֵּר:מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד:יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ־מָֽיִם:מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל:לֹא עָֽשָׂה כֵן לְכָל־גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל־יְדָעוּם הַלְלוּיָהּ:

בפרק זה התחיל המשורר מעולם הגדול ועד עולם הקטן עיין נוראים מבריאת הקב"ה העליונים והתחתונים כולם עומדים בכוחו

הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת־יְהֹוָה מִן הַשָּׁמַֽיִם הַלְלֽוּהוּ בַּמְּרוֹמִים:הַלְלֽוּהוּ כָּל־מַלְאָכָיו הַלְלֽוּהוּ כָּל־צְבָאָיו:הַלְלֽוּהוּ שֶֽׁמֶשׁ וְיָרֵֽחַ הַלְלֽוּהוּ כָּל־כּֽוֹכְבֵי אוֹר:הַלְלֽוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָֽיִם וְהַמַּֽיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָֽיִם:יְהַלְלוּ אֶת־שֵׁם יְהֹוָה כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָֽאוּ:וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק־נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר:הַלְלוּ אֶת־יְהֹוָה מִן־הָאָֽרֶץ תַּנִּינִים וְכָל־תְּהֹמוֹת:אֵשׁ וּבָרָד שֶֽׁלֶג וְקִיטוֹר רֽוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ:הֶהָרִים וְכָל־גְּבָעוֹת עֵץ פְּרִי וְכָל־אֲרָזִים:הַחַיָּה וְכָל־בְּהֵמָה רֶֽמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף:מַלְכֵי־אֶֽרֶץ וְכָל־לְאֻמִּים שָׂרִים וְכָל־שֹׁפְטֵי אָֽרֶץ:בַּחוּרִים וְגַם־בְּתוּלוֹת זְקֵנִים עִם־נְעָרִים:יְהַלְלוּ אֶת־שֵׁם יְהֹוָה כִּי־נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל־אֶֽרֶץ וְשָׁמָֽיִם:וַיָּֽרֶם קֶֽרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל־חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ הַלְלוּיָהּ:

המזמור הזה מדבר לעתיד בביאת משיחנו

הַלְלוּיָהּ שִֽׁירוּ לַיהוָֹה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים:יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו בְּנֵי־צִיּוֹן יָגִֽילוּ בְמַלְכָּם:יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל בְּתֹף וְכִנּוֹר יְזַמְּרוּ־לוֹ:כִּי־רוֹצֶה יְהֹוָה בְּעַמּוֹ יְפָאֵר עֲנָוִים בִּישׁוּעָה:יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָם:רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶֽרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם:לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַגּוֹיִם תּוֹכֵחוֹת בַּלְאֻמִּים:לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל:לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב הָדָר הוּא לְכָל־חֲסִידָיו הַלְלוּיָהּ:

במזמור הזה יש שלשה עשר הלולים. רמז לי"ג מדות.

הַלְלוּיָהּ הַֽלְלוּ־אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְלֽוּהוּ בִּרְקִֽיעַ עֻזּוֹ:הַלְלֽוּהוּ בִּגְבוּרֹתָיו הַלְלֽוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ:הַלְלֽוּהוּ בְּתֵֽקַע שׁוֹפָר הַלְלֽוּהוּ בְּנֵֽבֶל וְכִנּוֹר:הַלְלֽוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל הַלְלֽוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב:הַלְלֽוּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָֽׁמַע הַלְלֽוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה:כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ:כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ:

קבעו פסוקים אלו אחר כל הנשמה משום שאלו הכתובים מצינו אותם כתובים בסוף ספרי תהלים. לכן תקנו לאמרם בהשלמת פסוקי דזמרה (א"ר סי' נ"א)

בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: בָּרוּךְ יְהֹוָה מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן יְרוּשָׁלָֽםִ הַלְלוּיָהּ: בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ: וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת־כָּל־הָאָֽרֶץ אָמֵן וְאָמֵן:

הטעם שנהגו לומר ויברך דוד ושירת הים לפי שכל אותם חמשה עשר לשונות של שבח הסדורין בברכת ישתבח דורש במכלתין מתוך שירת הים ומתוך פסוקים של ויברך דוד (אבודרהם). כשמגיע לואתה מושל בכל יתן ג' פרוטות לצדקה הב׳ בבת אחת ואח״כ השלישית וסודם נשגב (צפורן שמיר)

בויברך דויד יעמוד עד שיאמר אתה הוא ה' האלהים ועד בכלל

וַיְבָֽרֶךְ דָּוִיד אֶת־יְהֹוָה לְעֵינֵי כָּל־הַקָּהָל וַיֹּֽאמֶר דָּוִיד בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִֽינוּ, מֵעוֹלָם וְעַד־עוֹלָם:לְךָ יְהֹוָה הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶֽרֶת וְהַנֵּֽצַח וְהַהוֹד כִּי־כֹל בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ לְךָ יְהֹוָה הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ:וְהָעֽשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶֽיךָ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל, וּבְיָדְךָ כֹּֽחַ וּגְבוּרָה, וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל:וְעַתָּה אֱלֹהֵֽינוּ מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּֽךָ:וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ, וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה:

אַתָּה־הוּא יְהֹוָה לְבַדֶּֽךָ, אַתָּה עָשִֽׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַֽיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַֽיִם וְכָל־צְבָאָם, הָאָֽרֶץ וְכָל־אֲשֶׁר עָלֶֽיהָ הַיַּמִּים וְכָל־אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת־כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַֽיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים:אַתָּה הוּא יְהֹוָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַֽרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַֽׂמְתָּ שְׁמוֹ אַבְרָהָם:וּמָצָֽאתָ אֶת־לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶֽיךָ

וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת־אֶֽרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ וַתָּֽקֶם אֶת־דְּבָרֶֽיךָ כִּי צַדִּיק אָֽתָּה:וַתֵּֽרֶא אֶת־עֳנִי אֲבֹתֵֽינוּ בְּמִצְרָֽיִם וְאֶת־זַעֲקָתָם שָׁמַֽעְתָּ עַל־יַם־סוּף:וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְתִים בְּפַרְעֹה וּבְכָל־עֲבָדָיו וּבְכָל־עַם אַרְצוֹ כִּי יָדַֽעְתָּ כִּי הֵזִֽידוּ עֲלֵיהֶם וַתַּֽעַשׂ־לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה:וְהַיָּם בָּקַֽעְתָּ לִפְנֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ־הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְאֶת־רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַֽכְתָּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ־אֶֽבֶן בְּמַֽיִם עַזִּים:

תקנו לומר וישע ה' ביום ההוא ושירת הים והוא זכר ליציאת מצרים. וכופלין פסוק ה' ימלוך לעולם ועד מפני שהוא סוף השירה (אבודרהם). כל האומר שירת הים בשמחה ובעצמו שיער כאלו הוא ניצול מהים ופרעה וחילו הם נטבעו ואמר שירה מכפרים לו עונותיו (צפורן שמיר)

וַיּֽוֹשַׁע יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָֽיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־מִצְרַֽיִם מֵת עַל־שְׂפַת הַיָּם: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה בְּמִצְרַֽיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְהֹוָה וַיַּאֲמִֽינוּ בַּיהוָֹה וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ:

אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָֹה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִֽׁירָה לַיהוָֹה כִּי־גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵֽהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶֽנְהוּ:יְהֹוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהֹוָה שְׁמוֹ:מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם־סוּף:תְּהֹמֹת יְכַסְיֻֽמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ־אָֽבֶן:יְמִינְךָ יְהֹוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּֽחַ יְמִֽינְךָ יְהֹוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב:וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶֽיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹֽאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ:וּבְרֽוּחַ אַפֶּֽיךָ נֶֽעֶרְמוּ מַֽיִם נִצְּבוּ כְמוֹ־נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב־יָם:אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵֽמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵֽׁמוֹ יָדִי:נָשַֽׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּֽמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶֽרֶת בְּמַֽיִם אַדִּירִים:מִי־כָמֹֽכָה בָּאֵלִם יְהֹוָה מִי כָּמֹֽכָה נֶאְדָּר בַּקֹּֽדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹֽשֵׂה־פֶֽלֶא:נָטִֽיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵֽמוֹ אָֽרֶץ:נָחִֽיתָ בְחַסְדְּךָ עַם־זוּ גָּאָֽלְתָּ נֵהַֽלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל־נְוֵה קָדְשֶֽׁךָ:שָֽׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָֽשֶׁת:אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹֽאחֲזֵֽמוֹ רָֽעַד נָמֹֽגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָֽעַן:תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָֽתָה וָפַֽחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָֽבֶן עַד־יַֽעֲבֹר עַמְּךָ יְהֹוָה עַד־יַֽעֲבֹר עַם־זוּ קָנִֽיתָ:תְּבִאֵֽמוֹ וְתִטָּעֵֽמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַֽלְתָּ יְהֹוָה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶֽיךָ:יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד:יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד:יְהֹוָה מַלְכוּתֵהּ קָאֵים לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא:כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּֽשֶׁב יְהֹוָה עֲלֵהֶם אֶת־מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּֽם:כִּי לַיהוָֹה הַמְּלוּכָה וּמשֵׁל בַּגּוֹיִם:וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת־הַר עֵשָׂו, וְהָיְתָה לַיהוָֹה הַמְּלוּכָה:וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶֽלֶךְ עַל־כָּל הָאָֽרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:

ברכה זו אינה פותחת בברוך מפני שסמוכה היא לברוך שאמר. ופסוקים שבנתים לא הוו הפסק. (אבודרהם)

יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּֽנוּ הָאֵל הַמֶּֽלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ (לְעוֹלָם וָעֶד) שִׁיר וּשְׁבָחָה הַלֵּל וְזִמְרָה עֹז וּמֶמְשָׁלָה נֶֽצַח גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה תְּהִלָּה וְתִפְאֶֽרֶת קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת, בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל:בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֵל מֶֽלֶךְ גָּדוֹל וּמְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת אֵל הַהוֹדָאוֹת אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת בּוֹרֵא כָּל הַנְּשָׁמוֹת רִבּוֹן כָּל הַמַעֲשִׂים הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה מֶֽלֶךְ יָחִיד אֵל חֵי הָעוֹלָמִים:

בעשרת ימי תשובה מוסיפין:

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִֽיךָ יְהֹוָה:אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶֽינָה אָזְנֶֽיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי:אִם־עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר־יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד:כִּי־עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַֽעַן תִּוָּרֵא:קִוִּיתִי יְהֹוָה קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָֽלְתִּי:נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּֽקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּֽקֶר:יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהֹוָה כִּי־עִם־יְהֹוָה הַחֶֽסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת:וְהוּא יִפְדֶּה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנוֹתָיו:

ואומר החזן חצי קדיש:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא:

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא

לְעֵֽלָּא (בעשי"ת וּלְעֵֽלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן,

המנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל לומר ברכו לפני פריסת שמע. ואין לאומרו בפחות מעשרה שכל דבר שבקדושה אינו בפחות מעשרה (אבודרהם).

ואומר שליח צבור:

בָּרְכוּ אֶת יְהֹוָה הַמְּבֹרָךְ:

ועונין הקהל:

בָּרוּךְ יְהֹוָה הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד:

אין להפסיק כלל בין ברכו ליוצר אור אפילו לדבר מצוה (לבוש). איתא בכתבים בתחלת יוצר אור צריך למשמש בתפילין. לכן כשיאמר יוצר אור ימשמש בשל יד. ובורא חושך ימשמש בשל ראש (פע"ח).

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֽשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל:

הַמֵּאִיר לָאָֽרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶֽיהָ בְּרַחֲמִים, וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית:מָה־רַבּוּ מַעֲשֶֽׂיךָ יְהֹוָה, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִֽׂיתָ, מָלְאָה הָאָֽרֶץ קִנְיָנֶֽךָ:הַמֶּֽלֶךְ הַמְּרוֹמָם לְבַדּוֹ מֵאָז, הַמְּשֻׁבָּח וְהַמְּפֹאָר וְהַמִּתְנַשֵּׂא מִימוֹת עוֹלָם:אֱלֹהֵי עוֹלָם בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים רַחֵם עָלֵֽינוּ אֲדוֹן עֻזֵּֽנוּ צוּר מִשְׂגַּבֵּֽנוּ מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ מִשְׂגָּב בַּעֲדֵֽנוּ:אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵּעָה, הֵכִין וּפָעַל זָהֳרֵי חַמָּה, טוֹב יָצַר כָּבוֹד לִשְׁמוֹ, מְאוֹרוֹת נָתַן סְבִיבוֹת עֻזּוֹ, פִּנּוֹת צְבָאָיו קְדוֹשִׁים רוֹמְמֵי שַׁדַּי, תָּמִיד מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּקְדֻשָּׁתוֹ:תִּתְבָּרֵךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל וְעַל הַאָֽרֶץ מִתָּֽחַת עַל כָּל שֶֽׁבַח מַעֲשֵׂה יָדֶֽיךָ וְעַל מְאֽוֹרֵי אוֹר שֶׁעָשִֽׂיתָ הֵֽמָּה יְפָאֲרֽוּךָ סֶּֽלָה:

תִּתְבָּרֵךְ לָנֶצַח צוּרֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ וְגוֹאֲלֵֽנוּ, בּוֹרֵא קְדוֹשִׁים יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּֽנוּ, יוֹצֵר מְשָׁרְתִים, וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו כֻּלָּם עוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם וּמַשְׁמִיעִים בְּיִרְאָה יַֽחַד בְּקוֹל דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶֽלֶךְ עוֹלָם:כֻּלָם אֲהוּבִים כֻּלָּם בְּרוּרִים כֻּלָּם גִּבּוֹרִים כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וְכֻלָּם עֹשִׂים בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה רְצוֹן קוֹנָם:וְכֻלָּם פּוֹתְחִים אֶת פִּיהֶם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה וּמְבָרְכִין וּמְשַׁבְּחִין וּמְפָאֲרִין וּמַעֲרִיצִין וּמַקְדִּישִׁין וּמַמְלִיכִין:

אֶת שֵׁם הָאֵל הַמֶּֽלֶךְ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא קָדוֹשׁ הוּא:וְכֻלָּם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַֽיִם זֶה מִזֶּה, וְנוֹתְנִים בְּאַהֲבָה רְשׁוּת זֶה לָזֶה לְהַקְדִּישׁ לְיוֹצְרָם בְּנַֽחַת רֽוּחַ בְּשָׂפָה בְרוּרָה וּבִנְעִימָה, קְדֻשָּׁה כֻּלָּם כְּאֶחָד עוֹנִים בְּאֵימָה וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה

קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת. מְלֹא כָל־הָאָֽרֶץ כְּבוֹדוֹ:

וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ בְּרַֽעַשׁ גָּדוֹל מִתְנַשְּׂאִים לְעֻמַּת שְׂרָפִים לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים:

בָּרוּךְ כְּבוֹד־יְהֹוָה מִמְּקוֹמוֹ:

לָאֵל בָּרוּךְ נְעִימוֹת יִתֵּֽנוּ, לַמֶּֽלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם זְמִירוֹת יֹאמֵֽרוּ וְתִשְׁבָּחוֹת יַשְׁמִֽיעוּ, כִּי הוּא לְבַדּוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת עֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת בַּֽעַל מִלְחָמוֹת זוֹרֵֽעַ צְדָקוֹת מַצְמִֽיחַ יְשׁוּעוֹת בּוֹרֵא רְפוּאוֹת נוֹרָא תְהִלּוֹת אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת:הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית:כָּאָמוּר לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:(וְהִתְקִין מְאוֹרוֹת מְשַׂמֵּֽחַ עוֹלָמוֹ אֲשֶׁר בָּרָא.) אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר וְנִזְכֶּה כֻלָּֽנוּ בִּמְהֵרָה לְאוֹרוֹ:בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת:

בברכה זו נכללים דברים רבים כי השם אהב אותנו מכל האומות ונתן לנו תורה ולהאמין בייחודו ושהוא אדון הכל. וכתב בעל המנהגות מה שסמכו אהבת עולם ליוצר המאורות לפי שבה מזכיר יחוד שמו של הקב"ה ונתינת התורה המאירה מכל המאורות. שהשמש אינו מאיר אלא ביום והתורה ביום ובלילה (אבודרהם).

אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ חֶמְלָה גְדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַֽלְתָּ עָלֵֽינוּ:אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ בַּעֲבוּר שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּבַעֲבוּר אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁבָּטְחוּ בְךָ וַתְּלַמְּדֵם חֻקֵּי חַיִּים לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם כֵּן תְּחָנֵּֽנוּ וּתְלַמְּדֵֽנוּ:אָבִֽינוּ אָב הָרַחֲמָן הַמְרַחֵם רַחֵם עָלֵֽינוּ וְתֵן בְּלִבֵּֽנוּ בִּינָה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל לִשְׁמֹֽעַ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת־כָּל דִּבְרֵי־תַלְמוּד תּוֹרָתֶֽךָ בְּאַהֲבָה:וְהָאֵר עֵינֵֽינוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ וְדַבֵּק לִבֵּֽנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ וְיַחֵד לְבָבֵֽנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶֽךָ, לְמַֽעַן לֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא בָּטָֽחְנוּ נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ:וְרַחֲמֶֽיךָ יְהֹוָה אֶלֹהֵֽינוּ וַחֲסָדֶֽיךָ הָרַבִּים אַל יַעַזְבֽוּנוּ נֶֽצַח סֶֽלָה וָעֶד:מַהֵר וְהָבֵא עָלֵֽינוּ בְּרָכָה וְשָׁלוֹם מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת כָּל הָאָֽרֶץ וּשְׁבוֹר עוֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵֽנוּ וְתוֹלִיכֵֽנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵֽנוּ:כִּי אֵל פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת אָֽתָּה וּבָֽנוּ בָחַֽרְתָּ מִכָּל־עַם וְלָשׁוֹן וְקֵרַבְתָּֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶֽלָה בֶּאֱמֶת בְּאַהֲבָה לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְיַחֶדְךָ בְּאַהֲבָה וּלְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶֽךָ:בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה:

ואומר שמע ישראל. ונהגו לאומרו בקול רם כדי לעורר הכוונה בפסוק הראשון שבו עיקר הכוונה. ולא יאריך באל"ף של אחד ולא יחטוף בחי"ת. ויאריך בדל"ת כשיעור שימליכהו בארבע רוחות העולם (אבודרהם). כל מקום שנרשם עגול כזה (°) הוא כדי להורות לתת ריוח בכל תיבה שתחלתה כסוף האות שלפניה.

יחיד אומר

אֵל מֶֽלֶךְ נֶאֱמָן:

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ יְהֹוָה אֶחָד:

יש להפסיק מעט בין אחד לברוך כי עיקר קבול עול מלכות שמים היא פסוק ראשון. ויאמר בלחש:

בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶֽיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ:וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵֽלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל־לְבָבֶֽךָ:וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶֽיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶֽךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּֽרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶֽךָ:וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל־יָדֶֽךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶֽיךָ:וּכְתַבְתָּם עַל־מְזֻזוֹת בֵּיתֶֽךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ:

וְהָיָה אִם־שָׁמֹֽעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל־מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת־יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל־לְבַבְכֶם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶם:וְנָתַתִּי מְטַר־אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶֽךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶֽךָ:וְנָתַתִּי עֵֽשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּֽךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָֽעְתָּ:הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן־יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם:וְחָרָה אַף־יְהֹוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת־הַשָּׁמַֽיִם וְלֹּא־יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת־יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָֽרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהֹוָה נֹתֵן לָכֶם:וְשַׂמְתֶּם אֶת־דְּבָרַי אֵֽלֶּה עַל־לְבַבְכֶם וְעַל־נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל־יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם:וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת־בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶֽךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּֽרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶֽךָ:וּכְתַבְתָּם עַל־מְזוּזוֹת בֵּיתֶֽךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ:לְמַֽעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַֽיִם עַל־הָאָֽרֶץ:

וַֽיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל־משֶׁה לֵּאמֹר:דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל־כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵֽלֶת:וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת־כָּל־מִצְוֹת יְהֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֽוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר־אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:לְמַֽעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת־כָּל־מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם:אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵֽאתִי אֶתְכֶם מֵאֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:

יש לצרף אֱלֹהֵיכֶם לאֱמֶת

אֱמֶת

שליח ציבור:

יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת:

כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר (תהלים צב ג) להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות (ברכות יב.) ופירש"י שברכת אמת ויציב כלה על חסד שעשה עם אבותינו שהוציאם ממצרים ובקע להם הים והעבירם.

וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן וְאָהוּב וְחָבִיב וְנֶחְמָד וְנָעִים וְנוֹרָא וְאַדִּיר וּמְתֻקָּן וּמְקֻבָּל וְטוֹב וְיָפֶה הַדָּבָר הַזֶּה עָלֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד:אֱמֶת אֱלֹהֵי עוֹלָם מַלְכֵּֽנוּ צוּר יַעֲקֹב מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ, לְדֹר וָדֹר הוּא קַיָּם וּשְׁמוֹ קַיָּם וְכִסְאוֹ נָכוֹן וּמַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לָעַד קַיָּֽמֶת:וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּמִים נֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, עַל אֲבוֹתֵֽינוּ וְעָלֵֽינוּ עַל בָּנֵֽינוּ וְעַל דּוֹרוֹתֵֽינוּ וְעַל כָּל דּוֹרוֹת זֶֽרַע יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶֽיךָ:

עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים דָּבָר טוֹב וְקַיָּם לְעוֹלָם וָעֶד, אֱמֶת וֶאֱמוּנָה חוֹק וְלֹא יַעֲבֹר:אֱמֶת שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ מֶֽלֶךְ אֲבוֹתֵֽינוּ גֹּאֲלֵֽנוּ גֹּאֵל אֲבוֹתֵֽינוּ יוֹצְרֵֽנוּ צוּר יְשׁוּעָתֵֽנוּ פּוֹדֵֽנוּ וּמַצִּילֵֽנוּ מֵעוֹלָם הוּא שְׁמֶֽךָ וְאֵין לָֽנוּ עוֹד אֱלֹהִים זוּלָתֶֽךָ סֶֽלָה:

עֶזְרַת אֲבוֹתֵֽינוּ אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם מָגֵן וּמוֹשִֽׁיעַ לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר:בְּרוּם עוֹלָם מוֹשָׁבֶֽךָ וּמִשְׁפָּטֶֽיךָ וְצִדְקָתְךָ עַד אַפְסֵי אָֽרֶץ:אֶמֶת אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁיִּשְׁמַע לְמִצְוֹתֶֽיךָ וְתוֹרָתְךָ וּדְבָרְךָ יָשִׂים עַל לִבּוֹ:אֱמֶת אַתָּה הוּא אָדוֹן לְעַמֶּֽךָ וּמֶֽלֶךְ גִּבּוֹר לָרִיב רִיבָם לאָבוֹת וּבָנִים:אֱמֶת אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדֶֽיךָ אֵין לָֽנוּ מֶֽלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִֽׁיעַ:אֱמֶת מִמִּצְרַֽיִם גְּאַלְתָּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָֽנוּ:כָּל בְּכוֹרֵיהֶם הָרָֽגְתָּ וּבְכוֹרְךָ יִשְׂרָאֵל גָּאָֽלְתָּ וְיַם סוּף בָּקַֽעְתָּ וְזֵדִים טִבַּֽעְתָּ וִידִידִים הֶעֱבַֽרְתָּ וַיְכַסּוּ מַֽיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר:עַל זֹאת שִׁבְּחוּ אֲהוּבִים וְרוֹמְמוּ לָאֵל וְנָתְנוּ יְדִידִים זְמִירוֹת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְמֶּֽלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם:רָם וְנִשָּׂא גָּדוֹל וְנוֹרָא מַשְׁפִּיל גֵּאִים עֲדֵי אָֽרֶץ וּמַגְבִּֽיהַּ שְׁפָלִים עֲדֵי מָרוֹם מוֹצִיא אֲסִירִים וּפוֹדֶה עֲנָוִים וְעוֹזֵר דַּלִּים וְעוֹנֶה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת שַׁוְּעָם אֵלָיו:

תְּהִלּוֹת לְאֵל עֶלְיוֹן גֹּאֲלָם בָּרוּךְ הוּא וּמְבֹרָךְ, משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה וְאָמְרוּ כֻלָּם:

מִי כָמֹֽכָה בָּאֵלִם יְהֹוָה מִי כָּמֹֽכָה נֶאְדָּר בַּקֹּֽדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹֽשֵׂה פֶֽלֶא:

שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל שְׂפַת הַיָּם יַֽחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִֽיכוּ וְאָמְרוּ:

יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד:

צוּר יִשְׂרָאֵל קֽוּמָה בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וּפְדֵה כִנְאֻמֶֽךָ יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל, גֹּאֲלֵֽנוּ יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה גָּאַל יִשְׂרָאֵל:

המתפלל צריך שיכוין בליבו פירוש המילות שהוא מוציא בשפתיו. ואם אינו יכול לכוין פירוש המילות לכל הפחות צריך שיחשוב בשעת התפילה בדברים המכניעים את הלב ומכוונים את לבו לאביו שבשמים. יכוין רגליו זה אצל זה כאילו אינן אלא אחת. ויזהר להתפלל בלחש. ולא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו ואינו פוסק אפילו לקדיש וקדושה וברכו (קיצשו"ע יח)

אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶֽךָ:

אבות

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקוֹנֵה הַכֹּל וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה:

בעשי"ת:

זָכְרֵֽנוּ לְחַיִּים מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים וְכָתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר הַחַיִּים לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים:

אם לא אמר זכרנו ונזכר לאחר שכבר אמר בא"י אינו חוזר אבל אם נזכר קודם שאמר השם אף שאמר ברוך אתה אומר זכרנו כו' מלך עוזר כסדר. הטועה ומזכיר זכרנו בשאר ימות השנה אם נזכר קודם שאמר וכתבנו פוסק ומתחיל מלך עוזר וגו' אבל אם אמר וכתבנו חוזר לראש התפלה. (דה"ח)

מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מָגֵן אַבְרָהָם:

גבורות

אַתָּה גִבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה רַב לְהוֹשִֽׁיעַ:

בקיץ:

מוֹרִיד הַטָּל

בחורף:

מַשִּׁיב הָרֽוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם:

טעה ולא אמר בחורף משיב הרוח ומוריד הגשם אם נזכר קודם שאמר הברכה מחיה המתים אומרו במקום שנזכר. אבל אם לא נזכר עד לאחר שסיים הברכה מחיה המתים צריך לחזור לראש התפלה. ואם נסתפק לו אם אמר משיב הרוח או לא אמר. אם הוא לאחר שלושים יום חזקתו שגם עתה התפלל כראוי. אבל בתוך שלושים יום צריך לחזור ולהתפלל (קיצור שו"ע יט)

מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְרוֹפֵא חוֹלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר, מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרוֹת וּמִי דּֽוֹמֶה לָּךְ מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה:

בעשי"ת:

מִי כָמֽוֹךָ אָב הָרַחַמָן זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים:

אם שכח לומר מי כמוך דינו כמו בזכרנו.

וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְחַיֵּה הַמֵּתִים:

בחזרת הש"ץ אומרים כאן קדושה:

קדושה

קהל וחזן:

נַקְדִישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ כְּנֹֽעַם שִֽׂיחַ סוֹד שַׂרְפֵי קֽוֹדֶשׁ הַמְּשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶֽךָ וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר:

קהל וחזן:

קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָֽרֶץ כְּבוֹדוֹ:

שליח ציבור:

לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים:

קהל וחזן:

בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהֹוָה מִמְּקוֹמוֹ:

שליח ציבור:

וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:

קהל וחזן:

יִמְלֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַֽיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר: הַלְלוּיָהּ:

קדושת השם

אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלֽוּךָ סֶּֽלָה: כִּי אֵל מֶֽלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָֽתָּה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:

בעשי"ת מסיים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמֶּֽלֶךְ הַקָּדוֹשׁ:

אם טעה וסיים האל הקדוש אם נזכר בתוך כדי דיבור ואמר המלך הקדוש יצא ואם לאו צריך לחזור לראש התפלה וה"ה אם מסופק אם אמר צריך לחזור לראש. ובימות השנה אם אמר המלך הקדוש אינו חוזר.

בינה

אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּֽעַת וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה: חָנֵּֽנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָּעַת: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה חוֹנֵן הַדָּֽעַת:

תשובה

הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתוֹרָתֶֽךָ וְקָרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ וְהַחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה:

סליחה

סְלַח לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי חָטָֽאנוּ מְחַל לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי פָשָֽׁעְנוּ כִּי אֵל טוֹב וְסַלָח אָֽתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֽוֹחַ:

גאולה

רְאֵה נָא בְעָנְיֵֽנוּ וְרִֽיבָה רִיבֵֽנוּ וּגְאָלֵֽנוּ גְאוּלָה שְׁלֵמָה מְהֵרָה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ כִּי אֵל גּוֹאֵל חָזָק אָֽתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל:

(בתענית ציבור אומר כאן הש"ץ עֲנֵֽנוּ)

רפואה

רְפָאֵֽנוּ יְהֹוָה וְנֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵֽנוּ וְנִוָּשֵֽׁעָה כִּי תְהִלָּתֵֽנוּ אָֽתָּה וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֵֽינוּ וּלְכָל מַכְאוֹבֵֽינוּ וּלְכָל מַכּוֹתֵֽינוּ

מי שרוצה להתפלל על החולה יאמר כאן תחנה זו:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁתִּשְׁלַח מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַֽיִם, רְפוּאַת הַנֶּֽפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, לַחוֹלֶה (פלוני/פלונית) בֶּן/בַּת (פלונית) בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל:

כִּי אֵל מֶֽלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָֽתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

ברכת השנים

בָּרֵךְ עָלֵֽינוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֶת־הַשָּׁנָה הַזֹּאת וְאֶת־כָּל־מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטוֹבָה, וְתֵן

בימות החמה:

בְּרָכָה

בימות הגשמים:

טַל וּמָטָר לִבְרָכָה

עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה וְשַׂבְּעֵֽנוּ מִטּוּבֶֽךָ וּבָרֵךְ שְׁנוֹתֵנוּ כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים:

אם שכח לומר טַל וּמָטָר ונזכר קודם שהתחיל תְּקַע אומרו במקום שנזכר. התחיל לומר תְּקַע יאמרנה בשׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה. ואם לא נזכר בש"ת יאמרנה בין ש"ת לרְצֵה. שכח גם שם אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברכת השנים ויתחיל בָּרֵךְ עָלֵֽינוּ ויתפלל כסדר. ואם עקר רגליו חוזר לראש התפלה.

קיבוץ גליות

תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵֽנוּ וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ וְקַבְּצֵֽנוּ יַֽחַד מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ לְאַרְצֵֽנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

דין

הָשִֽׁיבָה שׁוֹפְטֵֽינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵֽינוּ כְּבַתְּחִלָּה וְהָסֵר מִמֶּֽנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה וּמְלוֹךְ עָלֵֽינוּ מְהֵרָה אַתָּה יְהֹוָה לְבַדְּךָ בְּחֶֽסֶד וּבְרַחֲמִים וְצַדְּקֵֽנוּ בְּצֶֽדֶק וּבְמִשְׁפָּט:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מֶֽלֶךְ אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט:

בעשי"ת יסיים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמֶּֽלֶךְ הַמִּשְׁפָּט:

בכל השנה אם אמר המלך המשפט יצא וא"צ לחזור. ובעשי"ת אם טעה ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט אם נזכר תוך כדי דבור אומר המלך המשפט. ואם לאחר כ"ד לא יאמר ואין מחזירין אותו.

ברכת המינים

וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה וְכָל הָרִשְׁעָה כְּרֶגַע תֺּאבֵד וְכָל־אֹיְבֶֽיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵֽתוּ, וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וּתְכַלֵם וְתַשְׁפִּילֵם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה שׁוֹבֵר אֹיְבִים וּמַכְנִֽיעַ זֵדִים:

צדיקים

עַל־הַצַּדִּיקִים וְעַל־הַחֲסִידִים וְעַל־זִקְנֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל־פְּלֵיטַת (בֵּית) סוֹפְרֵיהֶם וְעַל־גֵּרֵי הַצֶּֽדֶק וְעָלֵֽינוּ יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכָל־הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת וְשִׂים חֶלְקֵֽנוּ עִמָּהֶם וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ כִּי בְךָ בָטָֽחְנוּ:בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים:

בנין ירושלים

וְלִירוּשָׁלַֽיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב וְתִשְׁכּוֹן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּֽרְתָּ וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵֽינוּ בִּנְיַן עוֹלָם וְכִסֵּא דָוִד עַבְדֶּךָ, מְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָּכִין: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָֽיִם:

מלכות בית דוד

אֶת־צֶֽמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִֽיחַ וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶֽךָ, כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם וּמְצַפִּים לִישׁוּעָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מַצְמִֽיחַ קֶֽרֶן יְשׁוּעָה:

קבלת תפלה

אָב הָרַחֲמָן שְׁמַע קוֹלֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ חוּס וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵֽנוּ, כִּי אֵל שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אָֽתָּה וּמִלְּפָנֶֽיךָ מַלְכֵּֽנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵֽנוּ, חָנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָתֵֽנוּ* כִּי אַתָּה שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים:בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה:

* תפלה שיתפלל על מזונו קודם כִּי אַתָּה:

אַתָּה הוּא יְהֺוָה הָאֱלֹהִים הַזָּן וּמְפַרְנֵס וּמְכַלְכֵּל מִקַּרְנֵי רְאֵמִים עַד בֵּיצֵי כִנִּים. הַטְרִפֵֽנִי לֶֽחֶם חֻקִּי וְהַמְצֵא לִי וּלְכָל בְּנֵי בֵיתִי מְזוֹנוֹתַי קֽוֹדֶם שֶׁאֶצְטָרֵךְ לָהֶם, בְּנַֽחַת וְלֹא בְצַֽעַר, בְּהֶתֵּר וְלֹא בְּאִסּוּר, בְּכָבוֹד וְלֹא בְּבִזָּיוֹן, לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, מִשֶּֽׁפַע בְּרָכָה וְהַצְלָחָה, וּמִשֶּֽׁפַע בְּרֵכָה עֶלְיוֹנָה, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶֽךָ וְלַעֲסוֹק בְּתוֹרָתֶֽךָ וּלְקַיֵּם מִצְוֺתֶֽיךָ. וְאַל תַּצְרִיכֵֽנִי לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם. וִיקֻיַּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב פּוֹתֵֽחַ אֶת יָדֶֽךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן. וְכָתוּב הַשְׁלֵךְ עַל יְהֺוָה יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלכְּךָ:

עבודה

רְצֵה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל, וּתְפִלָּתָם בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:

בראש חדש ובחול המועד אומרים זה:

אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵֽנוּ וּפִקְדוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּֽךָ וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר קָדְשֶֽׁךָ וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה לְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם

לר"ח: רֹאשׁ הַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה

לפסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה

לסכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה

זָכְרֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּֽנוּ, וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ, כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה:

שכח ולא אמר יעלה ויבא אם נזכר קודם שאמר יהיו לרצון חוזר ומתחיל רצה. ואפלו אם נזכר קודם שהתחיל מודים כיון שסים ברכת המחזיר שכינתו לציון צריך להתחיל רצה. אך אם נזכר קודם ברכת המחזיר שכינתו לציון אומרו שם ומסים ותחזינה עינינו וכו'. ואם לא נזכר עד לאחר יהיו לרצון וגו' חוזר לראש התפלה.

וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:

הודאה

כשאומר מודים כורע ראשו וגופו כאגמון עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה. וכשהוא כורע יכרע במהירות בפעם אחת וכשהוא זוקף זוקף בנחת ראשו תחלה ואחר כך גופו שלא תהא עליו כמשאוי (שו"ע או"ח סי' קיג)

מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד צוּר חַיֵּֽינוּ מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ עַל חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ וְעַל־נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ וְעַל־נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּֽנוּ וְעַל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכָל־עֵת, עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָהֳרָֽיִם, הַטּוֹב כִּי לֹא־כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא־תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ:

כשיגיע שליח צבור למודים וכורע כל העם שוחין ואומרין הודאה קטנה המתחלת כמו כן במודים. שאין דרך העבד להודות לרבו ולומר לו אדוני אתה על ידי שליח אלא כל אדם צריך לקבל בפיו עול מלכות שמים ואם יקבל על ידי שליח אינה קבלה גמורה שיוכל להכחיש ולומר לא שלחתיו. (אבודרהם)

מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ אֱלֹהֵי כָל בָּשָׂר יוֹצְרֵֽנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עַל שֶׁהֶחֱיִיתָֽנוּ וְקִיַּמְתָּֽנוּ כֵּן תְּחַיֵּֽינוּ וּתְקַיְּמֵֽנוּ וְתֶאֱסוֹף גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ לִשְׁמוֹר חֻקֶּֽיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶֽךָ וּלְעָבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם עַל שֶׁאָֽנוּ מוֹדִים לָךְ, בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת:

בחנוכה ופורים אומרים על הנסים. שכח לומר על הנסים ונזכר קודם שאמר השם מברכת הטוב שמך אפילו אמר ברוך אתה חוזר ואומר על הנסים. אבל אם כבר סיים הברכה או שאמר ברוך א"י אינו חוזר (דה"ח תרפ"ב ותרצ"ג).

וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה:

בחנוכה:

בִּימֵי מַתִּתְיָֽהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶֽךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים עָמַֽדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם רַֽבְתָּ אֶת־רִיבָם דַּֽנְתָּ אֶת־דִּינָם נָקַֽמְתָּ אֶת־נִקְמָתָם מָסַֽרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶֽךָ וּלְךָ עָשִֽׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶֽךָ וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִֽׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה וְאַחַר־כַּךְ בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ וּפִנּוּ אֶת־הֵיכָלֶֽךָ וְטִהֲרוּ אֶת־מִקְדָּשֶֽׁךָ וְהִדְלִֽיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵֽלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:

בפורים:

בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים מִנַּֽעַר וְעַד־זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹֽדֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר הוּא־חֹֽדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז:וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים הֵפַֽרְתָּ אֶת־עֲצָתוֹ וְקִלְקַֽלְתָּ אֶת־מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבֽוֹתָ לּוֹ גְּמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת־בָּנָיו עַל־הָעֵץ:

וְעַל־כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵׂא שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד:

בעשי"ת:

וּכְתוֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ:

אם שכח לומר וכתוב אם נזכר קודם שאמר השם מברכת הטוב חוזר ואם לא נזכר עד לאחר שאמר השם אינו חוזר כמו שנתבאר לעיל אצל זכרנו ומי כמוך. (דה"ח סי' תקפ"ב)

וְכֹל הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה וִיהַלְלוּ וְיבָרְכוּ אֶת־שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בְּאֱמֶת לְעוֹלָם כִּי טוֹב הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה הָאֵל הַטּוֹב: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:

ברכת כהנים

שליח ציבור:

אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ בָּרְכֵֽנוּ בַבְּרָכָה הַמְּשֻׁלֶּֽשֶׁת בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּֽךָ, הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו כֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶֽׁךָ כָּאָמוּר:

יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶֽךָ:

יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶֽיךָ וִיחֻנֶּֽךָּ:

יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶֽיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:

לאחר ברכת כהנים יאמרו הציבור:

אַדִּיר בַּמָּרוֹם שׁוֹכֵן בִּגְבוּרָה, אַתָּה שָׁלוֹם וְשִׁמְךָ שָׁלוֹם. יְהִי רָצוֹן שֶׁתָּשִׂים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל חַיִּים וּבְרָכָה לְמִשְׁמֶֽרֶת שָׁלוֹם:

שלום

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה חַיִים חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ, בָּרְכֵֽנוּ אָבִֽינוּ כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶֽסֶד וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם, וְטוֹב יִהְיֶה בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרְכֵֽנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת־כָּל־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל־עֵת וּבְכָל־שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶֽךָ (בְּרוֹב עוֹז וְשָׁלוֹם).

בעשי"ת:

בְּסֵֽפֶר חַיִּים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם וּפַרְנָסָה טוֹבָה וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת, יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶֽיךָ אֲנַֽחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית־יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם:

בעשי"ת אומרים בספר חיים. ואם לא אמר כיון שסיים הברכה או רק בא"י אינו חוזר. ונ"ל דבזה ראוי לומר בספר תיכף כשסיים המברך את עמו ישראל בשלום קודם יהיו לרצון כיון שכבר גמר התפלה. (דהא לר"ת לעולם אומרים בסוף ברכה אפילו בדבר שאין מחזירין אלא דהחולקים סוברים כיון דא"צ לחזור א"כ הוי הפסק באמצע תפלה מה שאין כן כאן.) (חיי אדם כלל כ"ד סעי' כ"ה)

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם:

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

אֱלֹהַי נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדּוֹם וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדּוֹף נַפְשִׁי וְכָל הַקָמִים וְהַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם:(יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁלֹּא תַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עָלַי וְלֹא קִנְאָתִי עַל אֲחֵרִים וְשֶׁלֹּא אֶכְעֺס הַיּוֹם וְשֶׁלֹּא אַכְעִיסֶֽךָ וְתַצִּילֵנִי מִיֵּֽצֶר הָרָע וְתֵן בְּלִבִּי הַכְנָעָה וַעֲנָוָה. מַלְכֵּֽנוּ וֵאלֹהֵֽינוּ יַחֵד שִׁמְךָ בְּעוֹלָמֶֽךָ, בְּנֵה עִירְךָ, יַסֵּד בֵּיתֶֽךָ, וְשַׁכְלֵל הֵיכָלֶֽךָ. וְקַבֵּץ קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת, וּפְדֵה צֺאנֶֽךָ וְשַׂמַּח עֲדָתֶֽךָ.) עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ. לְמַֽעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶֽיךָ הוֹשִֽׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵֽנִי:יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

עֹשֶׂה (בעשי"ת הַשָּׁלוֹם) שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ:וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת:וְעָרְבָה לַיהוָֹה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָֽםִ כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת:

בר"ח וחולו של מועד וחנוכה אומרים כאן הלל לאחר חזרת הש"ץ. בת"צ אומרים סליחות. בימים שאין אומרים בהם תחנון יאמר הש"ץ חצי קדיש.

טעם נכון למה נתקן הוידוי בלשון רבים כי היה צריך לומר אשמתי בגדתי וכו'. אך העניין הוא שמלבד מה שנענש האדם על חטאיו גם הוא נענש על חברו מטעם הערבות כי כל ישראל הם גוף אחד כלול מאיברים רבים. אם כן לזה ראוי לאדם שיתוודה בלשון רבים כדי שיתוודה גם על חברו. (שער הכונות)

אֱלֺהֵֽינוּ וֵאלֺהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ תָּבֹא לְפָנֶֽיךָ תְּפִלָּֽתֵֽנוּ, וְאַל־תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵֽנוּ שֶׁאֵין אָֽנוּ עַזֵּי פָנִים וּקְשֵׁי עֹֽרֶף לוֹמַר לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ וֵאלֺהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ צַדִּיקִים אֲנַֽחְנוּ וְלֺא חָטָֽאנוּ אֲבָל אֲנַֽחְנוּ וַאֲבוֹתֵֽינוּ חָטָֽאנוּ:

אָשַֽׁמְנוּ. בָּגַֽדְנוּ. גָּזַֽלְנוּ. דִּבַּֽרְנוּ דֹּֽפִי. הֶעֱוִֽינוּ. וְהִרְשַֽׁעְנוּ. זַֽדְנוּ. חָמַֽסְנוּ. טָפַֽלְנוּ שֶֽׁקֶר. יָעַֽצְנוּ רָע. כִּזַּֽבְנוּ. לַֽצְנוּ. מָרַֽדְנוּ. נִאַֽצְנוּ. סָרַֽרְנוּ. עָוִֽינוּ. פָּשַֽׁעְנוּ. צָרַֽרְנוּ. קִשִּֽׁינוּ עֹֽרֶף. רָשַֽׁעְנוּ. שִׁחַֽתְנוּ. תִּעַֽבְנוּ. תָּעִֽינוּ. תִּעְתָּֽעְנוּ:

סַֽרְנוּ מִמִּצְוֹתֶֽיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶֽיךָ הַטּוֹבִים וְלֺא שָֽׁוָה לָֽנוּ. וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵֽינוּ. כִּי אֱמֶת עָשִֽׂיתָ וַאֲנַֽחְנוּ הִרְשָֽׁעְנוּ:

אֵל אֶֽרֶךְ־אַפַּֽיִם אַתָּה. וּבַֽעַל הָרַחֲמִים נִקְרֵֽאתָ. וְדֶֽרֶךְ תְּשׁוּבָה הוֹרֵֽיתָ:גְּדֻלַּת רַחֲמֶֽיךָ וַחֲסָדֶֽיךָ. תִּזְכֺּר הַיּוֹם וּבְכָל־יוֹם לְזֶֽרַע יְדִידֶֽיךָ:תֵּֽפֶן אֵלֵֽינוּ בְּרַחֲמִים. כִּי אַתָּה הוּא בַּֽעַל הָרַחֲמִים:בְּתַחֲנוּן וּבִתְפִלָּה פָּנֶֽיךָ נְקַדֵּם. כְּהוֹדַֽעְתָּ לֶעָנָיו מִקֶּֽדֶם:מֵחֲרוֹן אַפְּךָ שׁוּב. כְּמוֹ בְּתוֹרָתְךָ כָּתוּב:וּבְצֵל כְּנָפֶֽיךָ נֶחֱסֶה וְנִתְלוֹנָן. כְּיוֹם וַיֵֽרֶד יְהֺוָה בֶּעָנָן:תַּעֲבֺר עַל־פֶּֽשַׁע וְתִמְחֶה אָשָׁם. כְּיוֹם וַַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם:תַּאֲזִין שַׁוְעָתֵֽנוּ וְתַקְשִׁיב מֶֽנוּ מַאֲמַר. כְּיוֹם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהֹוָה, וְשָׁם נֶאֱמַר:

קהל וש"ץ:

וַיַּעֲבֹר יְהֺוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא:

יְהֺוָה יְהֺוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וְרַב־חֶֽסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶֽסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶֽשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה:

וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנֵֽנוּ וּלְחַטָּאתֵֽנוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ: סְלַח־לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי־חָטָֽאנוּ. מְחַל־לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי־פָשָֽׁעְנוּ: כִּי־אַתָּה אֲדֺנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב־חֶֽסֶד לְכָל־קוֹרְאֶֽיךָ:

כשנופל על פניו יש נוהגים להטות על צד ימין משום דכתיב שויתי ה' לנגדי תמיד. ויש נוהגים להטות על צד שמאל משום דהסבת שמאל שמה הסבה הלכך באותו צד שהוא נראה כבן מלך צריך ליכנע לפני המקום. וכבר נהגו ליפול בשחרית על צד ימין ובמנחה על צד שמאל.

וַיֹּֽאמֶר דָּוִד אֶל־גָּד צַר־לִי מְאֹד נִפְּלָה־נָּא בְיַד־יְהֹוָה כִּי־רַבִּים רַחֲמָיו וּבְיַד־אָדָם אַל־אֶפֹּֽלָה:

רַחוּם וְחַנּוּן חָטָֽאתִי לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה מָלֵא רַחֲמִים רַחֵם עָלַי וְקַבֵּל תַּחֲנוּנָי:

יְהֹוָה אַל־בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵֽנִי וְאַל־בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵֽנִי:חָנֵּֽנִי יְהֹוָה כִּי אֻמְלַל אָֽנִי רְפָאֵֽנִי יְהֹוָה כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי:וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד וְאַתָּה יְהֹוָה עַד־מָתָי:שׁוּבָה יְהֹוָה חַלְּצָה נַפְשִׁי הוֹשִׁיעֵֽנִי לְמַֽעַן חַסְדֶּֽךָ:כִּי אֵין בַּמָּֽוֶת זִכְרֶךָ בִּשְׁאוֹל מִי־יוֹדֶה לָּךְ:יָגַֽעְתִּי־בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל־לַֽיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה:עָשְׁשָׁה מִכַּֽעַס עֵינִי עָתְקָה בְּכָל־צוֹרְרָי:סֽוּרוּ מִמֶּֽנִּי כָּל־פֹּֽעֲלֵי אָוֶן כִּי־שָׁמַע יְהֹוָה קוֹל בִּכְיִי:שָׁמַע יְהֹוָה תְּחִנָּתִי יְהֹוָה תְּפִלָּתִי יִקָּח:יֵבֽשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל־אֹיְבָי יָשֻֽׁבוּ יֵבֽשׁוּ רָֽגַע:

אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶֽךָ עוֹד יְהַלְלֽוּךָ סֶּֽלָה:אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּֽכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְהֹוָה אֱלֺהָיו:תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּֽלֶךְ וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד:בְּכָל־יוֹם אֲבָרְכֶֽךָ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד:גָּדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵֽקֶר:דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶֽיךָ יַגִּֽידוּ:הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶֽךָ וְדִבְרֵי נִפְלְאֹתֶֽיךָ אָשִֽׂיחָה:וֶעֱזוּז נוֹרְאוֹתֶֽיךָ יֹאמֵֽרוּ וּגְדֻלָּתְךָ אֲסַפְּרֶֽנָּה:זֵֽכֶר רַב־טוּבְךָ יַבִּֽיעוּ וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּֽנוּ:חַנּוּן וְרַחוּם יְהֹוָה אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וּגְדָל־חָֽסֶד:טוֹב־יְהֹוָה לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל־כָּל־מַעֲשָׂיו:יוֹדֽוּךָ יְהֹוָה כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ וַחֲסִידֶֽיךָ יְבָרְכֽוּכָה:כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵֽרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּֽרוּ:לְהוֹדִֽיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ:מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל־עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל־דּוֹר וָדֹר:סוֹמֵךְ יְהֹוָה לְכָל־הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל־הַכְּפוּפִים:עֵינֵי־כֹל אֵלֶֽיךָ יְשַׂבֵּֽרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן־לָהֶם אֶת־אָכְלָם בְּעִתּוֹ:פּוֹתֵֽחַ אֶת־יָדֶֽךָ וּמַשְׂבִּֽיעַ לְכָל־חַי רָצוֹן:צַדִּיק יְהֹוָה בְּכָל־דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל־מַעֲשָׂיו:קָרוֹב יְהֹוָה לְכָל־קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻֽהוּ בֶאֱמֶת:רְצוֹן־יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת־שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם:שׁוֹמֵר יְהֹוָה אֶת־כָּל־אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל־הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד:תְּהִלַּת יְהֹוָה יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל־בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:וַאֲנַֽחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם הַלְלוּיָהּ:

אלו ימים שאין אומרים בהם למנצח ואל ארך אפים. ר"ח חנוכה ופורים ערב פסח וערב יו"כ ותשעה באב. והוא הדין ביום י"ד וט"ו באדר ראשון. גם אין אומרים אותם בבית האבל דכללא הוא דאא"א ולמנצח דינם שוה. (דה"ח)

מה שתקנו לאומרו בסוף התפלה מפני שאומר במדרש תלים אמר ר' שמעון בר אבא אתה מוצא י"ח מזמורים מראש הספר ועד פסוק זה ואשרי האיש ולמה רגשו גוים חד הוא כנגד י"ח ברכות שאדם מתפלל בכל יום. אדם אומר לחבירו תתעני צלותך כך דוד המלך לאחר ששר י"ח שירות ותושבחות אמר יענך ה' ביום צרה והכי איתא בירושלמי. ובשבתות ובימים טובים אין אומרים אותו מפני שהוא מזמור של תחנה וגם הוא מתחיל יענך ה' ביום צרה ושבתות וימים טובים אינם ימי צרה אלא ימי שמחה. (אבודרהם)

לַמְנַצֵּֽחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:יַעַנְךָ יְהֹוָה בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֺהֵי יַעֲקֹב:יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּֽדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶֽךָּ:יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶֽיךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶּֽלָה:יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶֽךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא:נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ וּבְשֵׁם אֱלֺהֵֽינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא יְהֹוָה כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶֽיךָ:עַתָּה יָדַֽעְתִּי כִּי הוֹשִֽׁיעַ יְהֹוָה מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵֽהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבוּרוֹת יֵֽשַׁע יְמִינוֹ:אֵֽלֶּה בָרֶֽכֶב וְאֵֽלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַֽחְנוּ בְּשֵׁם יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ נַזְכִּיר:הֵֽמָּה כָּרְעוּ וְנָפָֽלוּ וַאֲנַֽחְנוּ קַֽמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד:יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קָרְאֵֽנוּ:

מה שתקנו סדר קדושה בסוף התפלה בעבור עמי הארץ המאחרים לבא לתפלה שלא יפסידו שמיעת הקדושה. דאמרינן בשלהי סוטה אמאי קאי עלמא אסדרא דקדושה ואיהא שמיה רבה דאגדתא. ולכך תקנו לתרגם סדר קדושה זה כדי שיבינו עמי הארץ שאין מכירים לדבר בלשון הקדש אלא בלשון תרגום שהיו רגילין לדבר בו באותו זמן. (אבודרהם)

וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶֽשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם יְהֹוָה: וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אֹתָם אָמַר יְהֹוָה רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶֽיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַֽׂמְתִּי בְּפִֽיךָ לֺא יָמֽוּשׁוּ מִפִּֽיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶֽרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְהֹוָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל: וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת מְלֺא כָל הָאָֽרֶץ כְּבוֹדוֹ:

וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין וְאָמְרִין קַדִּישׁ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא עִלָּאָה בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ קַדִּישׁ עַל אַרְעָא עוֹבַד גְּבוּרְתֵּהּ קַדִּישׁ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יְהֹוָה צְבָאוֹת, מַלְיָא כָל אַרְעָא זִיו יְקָרֵהּ:

וַתִּשָּׂאֵֽנִי רֽוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַֽעַשׁ גָּדוֹל בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהֹוָה מִמְּקוֹמוֹ:

וּנְטָלַתְנִי רוּחָא וּשְׁמָעִית בַּתְרַי קָל זִֽיעַ סַגִּיא דִּמְשַׁבְּחִין וְאָמְרִין בְּרִיךְ יְקָרָא דַיהוָֹה מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ:

יְהֹוָה יִמְלֺךְ לְעוֹלָם וָעֶד:

יְהֹוָה מַלְכוּתֵהּ קָאֵים לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא:

יְהֹוָה אֱלֺהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֲבוֹתֵֽינוּ שָׁמְרָה זֹאת לְעֹלָם לְיֵֽצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּֽךָ וְהָכֵן לְבָבָם אֵלֶֽיךָ:וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֺא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֺא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ:כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶֽסֶד לְכָל קֹרְאֶֽיךָ:צִדְקָתְךָ צֶֽדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת:תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶֽסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּֽעְתָּ לַאֲבוֹתֵֽינוּ מִֽימֵי קֶֽדֶם:בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָֽנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ סֶֽלָה:יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּֽנוּ מִשְׂגָּב לָֽנוּ אֱלֺהֵי יַעֲקֹב סֶֽלָה:יְהֹוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵֽחַ בָּךְ:יְהֹוָה הוֹשִֽׁיעָה הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קָרְאֵֽנוּ:

בָּרוּךְ הוּא אֱלֺהֵֽינוּ שֶׁבְּרָאָֽנוּ לִכְבוֹדוֹ וְהִבְדִּילָֽנוּ מִן הַתּוֹעִים וְנָֽתַן לָֽנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵֽנוּ הוּא יִפְתַּח לִבֵּֽנוּ בְּתוֹרָתוֹ וְיָשֵׂם בְּלִבֵּֽנוּ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּלֵבָב שָׁלֵם לְמַֽעַן לֺא נִיגַע לָרִיק וְלֺא נֵלֵד לַבֶּהָלָה:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ וֵאלֺהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁנִּשְׁמֹר חֻקֶּֽיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִזְכֶּה וְנִחְיֶה וְנִרְאֶה וְנִירַשׁ טוֹבָה וּבְרָכָה לִשְׁנֵי יְמוֹת הַמָּשִֽׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:לְמַֽעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֺא יִדֹּם יְהֹוָה אֱלֺהַי לְעוֹלָם אוֹדֶֽךָּ:בָּרוּךְ הַגֶּֽבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָֹה וְהָיָה יְהֹוָה מִבְטַחוֹ:בִּטְחוּ בַיהוָֹה עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ יְהֹוָה צוּר עוֹלָמִים:וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶֽךָ כִּי לֺא עָזַֽבְתָּ דֹרְשֶֽׁיךָ יְהֹוָה:יְהֹוָה חָפֵץ לְמַֽעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:

(יְהֺוָה אֲדוֹנֵֽינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָֽרֶץ: חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַיהֹוָה:)

כל ימות השנה כשאין מוסף אומר הש"ץ קדיש תתקבל אחר ובא לציון. אבל כשיש מוסף אומר הש"ץ רק חצי קדיש על סדר קדושה ומתפללין מוסף. ובר"ח חולצין התפילין קודם תפלת מוסף.

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא:

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא לְעֵֽלָּא (בעשי"ת וּלְעֵֽלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן,

תִּתְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשי"ת הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן

בשני ובחמישי ושאר ימים שמוציאין ספר תורה אומרים יהללו כשמחזירים הס"ת למקומו. ואומר החזן:

יְהַלְלוּ אֶת־שֵׁם יְהֹוָה כִּי־נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ:

קהל:

הוֹדוֹ עַל־אֶֽרֶץ וְשָׁמָֽיִם: וַיָּֽרֶם קֶֽרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל־חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ הַלְלוּיָהּ:

לְדָוִד מִזְמוֹר לַיהוָֹה הָאָֽרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֽשְׁבֵי בָהּ:כִּי־הוּא עַל־יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל־נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶֽהָ:מִי־יַעֲלֶה בְהַר־יְהֹוָה וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:נְקִי כַפַּֽיִם וּבַר־לֵבָב אֲשֶׁר לֺא־נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֺא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהֹוָה וּצְדָקָה מֵאֱלֺהֵי יִשְׁעוֹ:זֶה דּוֹר דּוֹרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶֽיךָ יַעֲקֹב סֶֽלָה:שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד:מִי זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד יְהֹוָה עִזּוּז וְגִבּוֹר יְהֹוָה גִּבּוֹר מִלְחָמָה:שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד:מִי הוּא זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד יְהֹוָה צְבָאוֹת הוּא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד סֶֽלָה:

בשעת הכנסת ס"ת להיכל אומרים זה:

וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְהֹוָה רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל:קוּמָה יְהֹוָה לִמְנוּחָתֶֽךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּֽךָ:כֹּהֲנֶֽיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶֽדֶק וַחֲסִידֶֽיךָ יְרַנֵּֽנוּ:בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּֽךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶֽךָ:כִּי לֶֽקַח טוֹב נָתַֽתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹֽבוּ:עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְכֶֽיהָ מְאֻשָּׁר:דְּרָכֶֽיהָ דַּרְכֵי נֹֽעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶֽיהָ שָׁלוֹם:הֲשִׁיבֵֽנוּ יְהֹוָה אֵלֶֽיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵֽינוּ כְּקֶֽדֶם:

נהגו לומר בכל ימי השבוע השיר שהיו הלוים אומרים במקדש. ומקורו במס' סופרים (מס' סופרים י"ח, א) לפיכך נהגו העם לומר מזמורים בעונתן. דתנינן תמן (תמיד פ"ז מ"ד) השיר שהיו הלוים אומרים בביהמ"ק וכו'. שכל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו כאילו בונה מזבח חדש ומקריב עליו קרבן. ע"כ. (עץ יוסף)

בראשון בשבת:

הַיּוֹם יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַּׁבָּת שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

לְדָוִד מִזְמוֹר לַיהוָֹה הָאָֽרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֽשְׁבֵי בָהּ:כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶֽהָ:מִי יַעֲלֶה בְהַר יְהֹוָה וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:נְקִי כַפַּֽיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֺא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֺא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהֹוָה וּצְדָקָה מֵאֱלֺהֵי יִשְׁעוֹ:זֶה דּוֹר דּוֹרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶֽיךָ יַעֲקֹב סֶֽלָה:שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד:מִי זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד יְהֹוָה עִזּוּז וְגִבּוֹר יְהֹוָה גִּבּוֹר מִלְחָמָה:שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד:מִי הוּא זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד יְהֹוָה צְבָאוֹת הוּא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד סֶֽלָה:

(הושיענו וכו'. קדיש יתום.)

בשני בשבת:

הַיּוֹם יוֹם שֵׁנִי בַּשַּׁבָּת שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹֽרַח:גָּדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֺהֵֽינוּ הַר קָדְשׁוֹ:יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָֽרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶֽלֶךְ רָב:אֱלֺהִים בְּאַרְמְנוֹתֶֽיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב:כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו:הֵֽמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָֽהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּֽזוּ:רְעָדָה אֲחָזָֽתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה:בְּרֽוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ:כַּאֲשֶׁר שָׁמַֽעְנוּ כֵּן רָאִֽינוּ בְּעִיר יְהֹוָה צְבָאוֹת בְּעִיר אֱלֺהֵֽינוּ אֱלֺהִים יְכוֹנְנֶֽהָ עַד עוֹלָם סֶֽלָה:דִּמִּֽינוּ אֱלֺהִים חַסְדֶּֽךָ בְּקֶֽרֶב הֵיכָלֶֽךָ:כְּשִׁמְךָ אֱלֺהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל קַצְוֵי אֶֽרֶץ צֶֽדֶק מָלְאָה יְמִינֶֽךָ:יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן תָּגֵֽלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַֽעַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ:סֹֽבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפֽוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶֽיהָ:שִֽׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶֽיהָ לְמַֽעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן:כִּי זֶה אֱלֺהִים אֱלֺהֵֽינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵֽנוּ עַל מוּת:

(הושיענו וכו'. קדיש יתום.)

בשלישי בשבת:

הַיּוֹם יוֹם שְׁלִישִׁי בַּשַּׁבָּת שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֺהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶֽרֶב אֱלֺהִים יִשְׁפֹּט:עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָֽוֶל וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶֽלָה:שִׁפְטוּ דָל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּֽיקוּ:פַּלְּטוּ דַל וְאֶבְיוֹן מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּֽילוּ:לֺא יָדְעוּ וְלֺא יָבִֽינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּֽכוּ יִמּֽוֹטוּ כָּל מֽוֹסְדֵי אָֽרֶץ:אֲנִי אָמַֽרְתִּי אֱלֺהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם:אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּֽלוּ:קוּמָה אֱלֺהִים שָׁפְטָה הָאָרֶץ כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכָל הַגּוֹיִם:

(הושיענו וכו'. קדיש יתום.)

ברביעי בשבת:

הַיּוֹם יוֹם רְבִיעִי בַּשַּׁבָּת שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

אֵל נְקָמוֹת יְהֹוָה אֵל נְקָמוֹת הוֹפִֽיעַ:הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָֽרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים:עַד מָתַי רְשָׁעִים יְהֹוָה עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֺֽזוּ:יַבִּֽיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק יִתְאַמְּרוּ כָּל פֹּֽעֲלֵי אָֽוֶן:עַמְּךָ יְהֹוָה יְדַכְּאוּ וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ:אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹֽגוּ וִיתוֹמִים יְרַצֵּֽחוּ:וַיֹּאמְרוּ לֺא יִרְאֶה יָהּ וְלֺא יָבִין אֱלֺהֵי יַעֲקֹב:בִּֽינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּֽילוּ:הֲנֹֽטַע אֹֽזֶן הֲלֺא יִשְׁמָע אִם יוֹצֵר עַֽיִן הֲלֺא יַבִּיט:הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֺא יוֹכִֽיחַ הַמְלַמֵּד אָדָם דָּֽעַת:יְהֹוָה יֹדֵֽעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵֽמָּה הָֽבֶל:אַשְׁרֵי הַגֶּֽבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶֽנּוּ יָהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶֽנּוּ:לְהַשְׁקִיט לוֹ מִֽימֵי רָע עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָֽׁחַת:כִּי לֺא יִטּשׁ יְהֹוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֺא יַעֲזֹב:כִּי עַד צֶֽדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט וְאַחֲרָיו כָּל יִשְׁרֵי לֵב:מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּֽעֲלֵי אָֽוֶן:לוּלֵי יְהֹוָה עֶזְרָֽתָה לִּי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי:אִם אָמַֽרְתִּי מָֽטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ יְהֹוָה יִסְעָדֵֽנִי:בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶֽיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי:הַיְחָבְרְךָ כִּסֵּא הַוָּוֹת יֹצֵר עָמָל עֲלֵי חֹק:יָגֽוֹדּוּ עַל נֶֽפֶשׁ צַדִּיק וְדָם נָקִי יַרְשִֽׁיעוּ:וַיְהִי יְהֹוָה לִי לְמִשְׂגָּב וֵאלֺהַי לְצוּר מַחְסִי:וַיָּֽשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם יַצְמִיתֵם יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ:לְכוּ נְרַנְּנָה לַיהוָֹה נָרִֽיעָה לְצוּר יִשְׁעֵֽנוּ:נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִֽיעַ לוֹ:כִּי אֵל גָּדוֹל יְהֹוָה וּמֶֽלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֺהִים:

(הושיענו וכו'. קדיש יתום.)

בחמישי בשבת:

הַיּוֹם יוֹם חֲמִישִׁי בַּשַּׁבָּת שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

לַמְנַצֵּֽחַ עַל הַגִּתִּית לְאָסָף:הַרְנִֽינוּ לֵאלֺהִים עֻזֵּנוּ הָרִֽיעוּ לֵאלֺהֵי יַעֲקֹב:שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָֽבֶל:תִּקְעוּ בַחֹֽדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּֽסֶה לְיוֹם חַגֵּֽנוּ:כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֺהֵי יַעֲקֹב:עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶֽרֶץ מִצְרָֽיִם שְׂפַת לֺא יָדַֽעְתִּי אֶשְׁמָע:הֲסִירֽוֹתִי מִסֵּֽבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹֽרְנָה:בַּצָּרָה קָרָֽאתָ וָאֲחַלְּצֶֽךָ אֶעֶנְךָ בְּסֵֽתֶר רַֽעַם אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶֽלָה:שְׁמַע עַמִּי וְאָעִֽידָה בָּךְ יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי:לֺא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֺא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר:אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֺהֶֽיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶֽרֶץ מִצְרָֽיִם הַרְחֶב פִּֽיךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ:וְלֺא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי וְיִשְׂרָאֵל לֺא אָֽבָה לִי:וָאֲשַׁלְּחֵֽהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם:לוּ עַמִּי שֹׁמֵֽעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּֽכוּ:כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִֽיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי:מְשַׂנְאֵי יְהֹוָה יְכַחֲשׁוּ לוֹ וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם:וַיַּאֲכִילֵֽהוּ מֵחֵֽלֶב חִטָּה וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶֽךָּ:

(הושיענו וכו'. קדיש יתום.)

בשישי בשבת:

הַיּוֹם יוֹם שִׁשִּׁי בַּשַּׁבָּת שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

יְהֹוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ יְהֹוָה עֹז הִתְאַזָּר אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט:נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָֽתָּה:נָשְׂאוּ נְהָרוֹת יְהֹוָה נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם:מִקֹּלוֹת מַֽיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְהֹוָה:עֵדֹתֶֽיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ נָאֲוָה קֹֽדֶשׁ יְהֹוָה לְאֹֽרֶךְ יָמִים:

הוֹשִׁיעֵֽנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵֽנוּ וְקַבְּצֵֽנוּ וְהַצִּילֵֽנוּ מִן־הַגּוֹיִם לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶֽׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּֽחַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ:בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן־הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם וְאָמַר כָל־הָעָם אָמֵן הַלְלוּיָה. בָּרוּךְ יְהֹוָה מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן יְרוּשָׁלָֽיִם הַלְלוּיָהּ:בְּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ:וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת־כָּל־הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן:

אחר כל התפלות אומר עלינו לשבח. בפרק ר׳ אליעזר אומר שבח גדול יש בעלינו לשבח על כן צריך לאומרו מעומד ותמצא עלינו עולה בגימטריא ומעומד. ושמעתי שיהושע תקנו בשעה שכבש יריחו וחתם בו שם קטנותו למפרע. (כל בו)

עָלֵֽינוּ לְשַׁבֵּֽחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית שֶׁלֺּא עָשָֽׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת וְלֺא שָׂמָֽנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה שֶׁלֺּא שָׂם חֶלְקֵֽנוּ כָּהֶם וְגוֹרָלֵֽנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם:שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לָהֶֽבֶל וָרִיק וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִֽׁיעַ, וַאֲנַֽחְנוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַֽיִם וְיוֹסֵד אָֽרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים, הוּא אֱלֺהֵֽינוּ אֵין עוֹד, אֱמֶת מַלְכֵּֽנוּ אֶֽפֶס זוּלָתוֹ כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶֽךָ כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֺהִים בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל וְעַל הָאָֽרֶץ מִתָּֽחַת אֵין עוֹד:

(וְ)עַל כֵּן נְקַוֶּה לְךָ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזֶּֽךָ לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָֽרֶץ וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶֽךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶֽיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָֽרֶץ, יַכִּֽירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי לְךָ תִכְרַע כָּל בֶּֽרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן:לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּֽלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּֽנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶֽךָ, וְתִמְלֺךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא וּלְעֽוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶֽךָ יְהֹוָה יִמְלֺךְ לְעֹלָם וָעֶד:וְנֶאֱמַר וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶֽלֶךְ עַל כָּל הָאָֽרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:

אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתאֹם וּמִשֹׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא עֻֽצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל: וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל: אֲנִי עָשִֽׂיתִי וַאֲנִי אֶשָׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט:

כתב הלבוש בסי קל"ג אחר עלינו אומרים קדיש יתום. ואפילו אין יתום של תוך י"ב חודש בבית הכנסת יאמר אותו אחר מי שאין לו אב ואם. והטעם שהרי לעולם צריכין לומר קדיש אחר שאמרו פסוקים. ובעלינו יש גם כן פסוקים וצריכים קדיש אחריו. אלא שנהגו בקדיש זה להניחו ליתום שמת אביו ואמו תוך שנה זו. מפני שיש יתומים קטנים או אפילו גדולים שאינם יכולין להיות שלוחי ציבור ולומר קדיש וברכו אחר אביו ואמו. וכבר ידענו ממעשה דרבי עקיבא [במס' כלה רבתי פ"ב] תועלת הגדולה שיש למתים כשיש להם בן האומר קדיש וברכו ויותר בתוך שנה ראשונה. לכך תקנו והניחו קדיש זה. שאין צריך שום דבר יותר ליתומים הן קטנים הן גדולים. ומפני שתקנוהו ליתומים אין נוהגין לאמרו כלל מי שיש לו אב או אם שמא אביו או אמו יקפידו בכך משום אל יפתח אדם פיו לשטן ויאמר אתה מקוה למיתתנו. לפיכך אם אין אביו או אמו מקפידין בכך יכול לאומרו אפילו מי שיש לו אב ואם. ע"כ.

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא:

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא לְעֵֽלָּא (בעשי"ת וּלְעֵֽלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן, יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשי"ת הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן