Chapter 142
1מַשְׂכִּיל לְדָוִד בִּֽהְיוֹתוֹ בַמְּעָרָה תְפִלָּֽהA maskil of David, while he was in the cave. A prayer.
2קוֹלִי אֶל־יְהֹוָה אֶזְעָק קוֹלִי אֶל־יְהֹוָה אֶתְחַנָּֽןI cry aloud to GOD; I appeal to GOD loudly for mercy.
3אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּֽידI pour out my complaint directly; I recount my tale of trouble
4בְּהִתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי וְאַתָּה יָדַעְתָּ נְֽתִיבָתִי בְּאֹֽרַח־זוּ אֲהַלֵּךְ טָמְנוּ פַח לִֽיwhen my spirit fails within me. You know my course; they have laid a trap in the path I walk.
5הַבֵּיט יָמִין וּרְאֵה וְאֵֽין־לִי מַכִּיר אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִֽׁיLook at my right and see— I have no friend; there is nowhere I can flee, no one cares about me.
6זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ יְהֹוָה אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִי חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּֽיםSo I cry to You, O ETERNAL One; I say, “You are my refuge, all I have in the land of the living.”
7הַקְשִׁיבָה אֶֽל־רִנָּתִי כִּֽי־דַלּוֹתִי מְאֹד הַצִּילֵנִי מֵרֹדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּֽנִּיListen to my cry, for I have been brought very low; save me from my pursuers, for they are too strong for me.
8הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת אֶת־שְׁמֶךָ בִּי יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים כִּי תִגְמֹל עָלָֽיFree me from prison, that I may praise Your name. The righteous shall glory in me for Your gracious dealings with me.