Chapter 42
1לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי־קֹֽרַחFor the leader. A maskil of the Korahites.
2כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל־אֲפִֽיקֵי־מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִֽיםLike a hind crying for water, my soul cries for You, O God;
3צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִֽיםmy soul thirsts for God, the living God; O when will I come to appear before God!
4הָֽיְתָה־לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כׇּל־הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶֽיךָMy tears have been my food day and night; I am ever taunted with, “Where is your God?”
5אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד־בֵּית־אֱלֹהִים בְּקוֹל־רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵֽגWhen I think of this, I pour out my soul: how I walked with the crowd, moved with them, the festive throng, to the House of God with joyous shouts of praise.
6מַה־תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִלִי לֵאלֹהִים כִּי־עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָֽיוWhy so downcast, my soul, why disquieted within me? Have hope in God; I will yet give praise for God’s saving presence.
7אֱֽלֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל־כֵּן אֶזְכׇּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָֽרO my God, my soul is downcast; therefore I think of You in this land of Jordan and Hermon, in Mount Mizar,
8תְּהוֹם־אֶל־תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כׇּֽל־מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָֽרוּwhere deep calls to deep in the roar of Your cataracts; all Your breakers and billows have swept over me.
9יוֹמָם יְצַוֶּה יְהֹוָה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּֽיBy day may GOD devote faithful care, so that at night a song may be with me: a prayer to the God of my life.
10אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָֽמָּה־קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵֽבI say to God, my rock, “Why have You forgotten me, why must I walk in gloom, oppressed by my enemy?”
11בְּרֶצַח בְּֽעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאׇמְרָם אֵלַי כׇּל־הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶֽיךָCrushing my bones, my foes revile me, taunting me always with, “Where is your God?”
12מַה־תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּֽמַה־תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי־עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָֽיWhy so downcast, my soul, why disquieted within me? Have hope in God; I will yet give praise, my ever-present help, my God.