יום הכיפורים

יום כפור בהשכמה עושים הכפרות כסדר הזה. לוקח תרנגול לזכר, ותרנגולת לנקבה, ומעוברת תקח תרנגולת ותרנגול אחד. ולעולם יסבב תחלה לעצמו קודם שיסבב לבני ביתו, כדי שיבוא הזכאי ויכפר על החייב ולא החייב על החייב, וכה"א בכה"ג "וכפר בעדו" ואחר כך "בעד ביתו". ואומר ג' פעמים בני אדם וכו'. ומי שאין לו עוף יסבב במטבע, ונותנין הכפרות או שויין לעניים. ומרבים לעשות צדקה וחסד בערב יום כפור וזה העיקר:

קודם בני אדם יאמר זה:

הִנֵּה אָנֹכִי בָּא לַעֲשׂוֹת כַּפָּרָה זוֹ לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר שִׁחַתִּי בִּמְקוֹר הָעֶלְיוֹן. לָכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּהֵא שָׁעָה זוֹ עֵת רָצוֹן וְרַחֲמִים, אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד, כְּשֶׁיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, נַעֲשֶׂה שָׁם שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ כַּמִשְׁפָּט, וּשְׂעִירֵי עִזִּים נַעֲשֶׂה בְּרָצוֹן, וּבַעֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָשׁ נִשְׂמַח כֻּלָּנוּ. יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

קודם כפרות יאמר נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ ואח"כ יאמר שלש פעמים:

בְּנֵי אָדָם יוֹשְׁבֵי חשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל:יוֹצִיאֵם מֵחשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק:אֱוִילִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ:כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת:וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְהֹוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם:יוֹדוּ לַיהֹוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף. לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ:וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר:

מי שמסבב לעצמו, יסבב כפרתו סביב ראשו ואומר בלשון הזה ג"פ:

זֶה חֲלִיפָתִי. זֶה תְּמוּרָתִי. זֶה כַּפָּרָתִי. זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה. וַאֲנִי אֶכָּנֵס וְאֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:

אחר הסיבוב יניח ידו על ראש התרנגול ויצוה לשחטו מיד, כדי שיהא סמוך סמיכה לשחיטה:

מי שמסבב לעצמו ולאחר עמו יאמר בזה הלשון ג' פעמים:

זֶה חֲלִיפָתֵנוּ. זֶה תְּמוּרָתֵנוּ. זֶה כַּפָּרָתֵנוּ. זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה, וַאֲנַחְנוּ נִכָּנֵס וְנֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:

מי שמסבב לזכר אחד יאמר בלשון הזה ג"פ:

זֶה חֲלִיפָתְךָ. זֶה תְּמוּרָתְךָ. זֶה כַּפָּרָתְךָ. זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה, וְאַתָּה תִּכָּנֵס וְתֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:

אשה שמסבבת לעצמה תאמר זה ג"פ:

זֹאת חֲלִיפָתִי. זֹאת תְּמוּרָתִי. זֹאת כַּפָּרָתִי. זֹאת הַתַּרְנְגוֹלֶת תֵּלֵךְ לְמִיתָה, וַאֲנִי אֶכָּנֵס וְאֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:

מי שמסבב לנקבה אחת יאמר בזה הלשון ג"פ:

זֹאת חֲלִיפָתֵךְ. זֹאת תְּמוּרָתֵךְ. זֹאת כַּפָּרָתֵךְ. זֹאת הַתַּרְנְגוֹלֶת תֵּלֵךְ לְמִיתָה, וְאַתְּ תִּכָּנְסִי וְתֵלְכִי לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:

אשה מעוברת המסבבת לעצמה תאמר זה ג' פעמים:

אֵלּוּ חֲלִיפוֹתֵינוּ. אֵלּוּ תְּמוּרוֹתֵינוּ. אֵלּוּ כַּפָּרוֹתֵינוּ. אֵלּוּ הַתַּרְנְגוֹלִים יֵלְכוּ לְמִיתָה, וַאֲנַחְנוּ נִכָּנֵס וְנֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:

נוהגין לפדות הכפרות בממון ונותנין אותן לעניים, וזה טוב יותר מלתת להם הכפרות. והבני מעיים יושלכו לחוץ במקום שהעופות יכולות לקחתן משם:

מפני חיבוב מצוה נהגו השוחטים לכבד במצות כיסוי הדם (מט"א).

ומברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל כִּסּוּי דָּם בֶּעָפָר:

וצריך ליתן כל כך אפר על הדם עד שלא יהא נראה רושם לחלוחית ואדמימות, כי כל זמן שרישומו ניכר בקרקע עדיין חל עליו חיוב מצות כסוי הדם.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים:

ליום הכפורים שחל בשבת:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים:

נוהגים לפני ההליכה לבית הכנסת לברך את הבנים ואת בני המשפחה כפי הנוסח המודפס במחזורים וכפי צחות לשון המברך. עיקר הברכה יהיה שיהיו עובדי ה' כל ימיהם ויתן להם שלום וחיים ארוכים ויזכה לראות מהם בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות כל ימי חייהם, ויוכיח אותם שילכו ביראת ה' כל ימי חייהם, ויכוין בתוכחה זו לתת נחת רוח לבורא ית"ש. ויש הנוהגים ללכת גם לקרוביהם ומיודעיהם הידועים בתור צדיקים ואנשי מעשה להתברך מברכות פיהם. ויש להקדים ולעשות זה בעוד היום גדול בכדי להיות פנויים אח"כ לקבל קדושת היום בישוב הדעת.

ישים ידיו על ראשם ויאמר:

יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה:יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ:יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁיִּהְיוּ בָּנַי הַחֲבִיבִים חַיִּים וְקַיָּמִים וְלֹא יִהְיוּ נִתְפָּסִים חַס וְשָׁלוֹם בַּעֲוֹנַי. וְיִתֵּן יְהֹוָה בְּלִבְּכֶם אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ, וְתִהְיֶה יִרְאַת יְהֹוָה עַל פְּנֵיכֶם תָּמִיד שֶׁלֹּא תֶחֱטָאוּ. וְיִהְיֶה חִשְׁקְכֶם בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹת וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְיִתֶּן לִי אֱלֹהִים פַּרְנָסָה בְּרֶוַח בְּהֶתֵּר וּבְנַחַת מִתַּחַת יָדוֹ הָרְחָבָה וְלֹא עַל יְדֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם, שֶׁאוּכַל לְזוּנְכֶם וּלְכַלְכֵּל אֶתְכֶם וּלְגַדֶּלְכֶם וּלְהַדְרִיכְכֶם בְּדַרְכֵי טוֹבִים וִישָׁרִים וּלְהוֹבִילְכֶם לַחֻפָּה. וַיהֹוָה יַשְׁפִּיעַ עֲלֵיכֶם שֶׁפַע בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם, וְיִכְתֹּב וְיַחְתֹּם אֶתְכֶם לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים בְּתוֹךְ כָּל צַדִּיקִים וּבְתוֹךְ כָּל יִשְׂרָאֵל. אָמֵן:

נ"א מברכת הבנים מס' חיי אדם:

יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה:יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ:יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:וִיהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁיִּתֵּן בְּלִבְּךָ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ, וְתִהְיֶה יִרְאַת יְהֹוָה עַל פָּנֶיךָ כָּל יָמֶיךָ שֶׁלֹּא תֶחֱטָא, וִיהִי חִשְׁקְךָ בְּתוֹרָה וּמִצְווֹת. עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ, פִּיךָ יְדַבֵּר חָכְמוֹת, וְלִבְּךָ יֶהְגֶּה אֵימוֹת, יָדֶיךָ יַעַסְקוּ בְמִצְווֹת, רַגְלֶיךָ יָרוּצוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. יִתֶּן לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת צַדִּיקִים וְצִדְקָנִיּוֹת עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹת כָּל יְמֵיהֶם, וִיהִי מְקוֹרְךָ בָּרוּךְ, וְיַזְמִין לְךָ פַּרְנָסָתְךָ בְּהֶתֵּר וּבְנַחַת וּבְרֶוַח מִתַּחַת יָדוֹ הָרְחָבָה וְלֹא עַל יְדֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם, פַּרְנָסָה שֶׁתִּהְיֶה פָּנוּי לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְתִכָּתֵב וְתֵחָתֵם לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים בְּתוֹךְ כָּל צַדִּיקֵי יִשְׂרָאֵל, אָמֵן:

קודם שילך לביהכ"נ יחלוץ מנעליו ויאמר בשמחה עצומה:

הֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי לְעַנּוֹת נַפְשִׁי וְגוּפִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יוֹצְרִי וּבוֹרְאִי יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם. וַהֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי מֵעַתָּה אִסּוּר מְלָאכָה וַחֲמִשָּׁה עִנּוּיִים, אִסּוּר אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּרְחִיצָה וְסִיכָה וּנְעִילַת הַסַּנְדָּל וְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ:

טעם ללבישת הקיטל הוא כדי להכניע הלב משום שהוא בגד מתים, ועוד שהוא בגד לבן, לרמז על הפסוק בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ולרמז שמצות היום בבגדי לבן שדן הקב"ה את העולם במדת הרחמים, ולכן לא יעטרהו בזהב שלא יהיה סנגור קטגור ר"ל, לפי שהוא מזכיר עון דהיינו עון העגל שהיה של זהב, והוא חטא השמור לדורות כדכתיב וביום פקדי וגו' ואמרינן בסנהדרין (קב, ב) אין לך פקידה שאין בה מעון העגל, ולכן גם הנשים אין לובשות בגדים המחופים זהב:

מנהג לשטוח עשבים בבהכ"נ בערב יוה"כ סמוך לכניסת הלילה, לפי שהצבור צריכין ליפול על פניהם במוסף באמירת העבודה כשאומרים ונופלים על פניהם, ואסור לאדם ליפול על פניו במקום רצפת אבנים ולכן מכינים העשבים בערב יוה"כ, והמה צבורים ומונחים בקרן זוית או מקום מיוחד עד אחר הליכת הצבור מתפלת המנחה לביתם ואז מפזרים השמשים העשבים בכל הבהכ"נ. [מטה אפרים]

איתא במכילתא שצריך הש"ץ להעמיד שני ת"ח אצלו שנאמר ואהרן וחור תמכו בידיו וגו' ואומרים על דעת המקום וכו' ומתחיל הש"ץ כל נדרי ג' פעמים כדין התרת נדרים וגם הקהל אומרים בנחת מלה במלה (דתרי קלא לא משתמע), משום שאין תנאי הש"ץ מועיל, וגם כדי להתיר להש"ץ כי אינו יכול להתיר לעצמו. והטעם שיאמר הש"ץ כל נדרי ג"פ דמי שלא שמע בפעם ראשון ישמע בפעם ב' או בפעם ג' ולכך מגביה קולו בכל פעם ופעם. ויאריך בו בניגונים להמשיך עד הלילה.

עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה אָנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל עִם הָעֲבַרְיָנִים: ג"פ

כָּל נִדְרֵי. וֶאֱסָרֵי. וּשְׁבוּעֵי. וַחֲרָמֵי. וְקוֹנָמֵי. וְקִנּוּסֵי. וְכִנּוּיֵי. דְּאִנְדַּרְנָא. וּדְאִשְׁתַּבַּעְנָא. וּדְאַחֲרִימְנָא. וּדְאָסַרְנָא עַל נַפְשָׁתָנָא:מִיּוֹם כִּפּוּרִים זֶה. עַד יוֹם כִּפּוּרִים הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה. בְּכֻלְּהוֹן אִיחֲרַטְנָא בְהוֹן. כֻּלְּהוֹן יְהוֹן שָׁרָן. שְׁבִיקִין. שְׁבִיתִין. בְּטֵלִין וּמְבֻטָּלִין. לָא שְׁרִירִין וְלָא קַיָּמִין:נִדְרָנָא לָא נִדְרֵי. וֶאֱסָרָנָא לָא אֱסָרֵי. וּשְׁבוּעָתָנָא לָא שְׁבוּעוֹת:ג"פ

חו"ק וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם. כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה: ג"פ

חזן סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה. וְשָׁם נֶאֱמַר:

והקהל אומרים ג' פעמים בקול רם:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:

אחר כל נדרי ואמירת הפסוקים ונסלח וכו' מברך הש"ץ בקול רם ובכוונה ברכת שהחיינו, וכל אחד מהציבור מברך אתו בלחש מלה במלה, ומכוין לגמור לפניו כדי שיוכל לענות אמן על ברכתו. יש להזהיר מאד את הנשים שכבר בירכו שהחיינו בשעת הדלקת הנרות שלא תברכנה שנית כעת.

צריך לברך הברכה בשמחה עצומה והודאה לשמו ית' שזיכה אותו בחיים לעת הזאת שיוכל לקיים מצותיו ביום הזה בצום ובחמשה ענויים ובמניעת מלאכה ובתפלות והודאות ויעשה נחת רוח בכל לבורא יתברך.

חו"ק בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:

אח"כ מחזירים הס"ת לארון הקדש והעומדים אצל הש"ץ חוזרים למקום ישיבתם.

(א) טוב לרחוץ במוצאי יוהכ"פ ידיו ג' פעמים בסירוגין וגם את פניו (ב) יש הנוהגים לברך ברכת שעשה לי כל צרכי בלבישת הנעליים בלילה, וכמובן אם לא בירכו בבקר. (ג) בהבדלה אין מתחילים מהנה אל וכו' אלא מברכת בורא פרי הגפן (מט"א סעיף ה') ואם חל בשבת מתחילים מהנה אל וכו'. (ד) אם חל בחול אין מברכים על הבשמים, ואם חל בשבת מברכים. (ה) מברכים בורא מאורי האש גם כשחל בחול, אך אין מברכים אלא על אור שבער כל יום הכיפורים בכוונה להאיר, ומחברים לאור זה עוד נר כדי שיהיה לו שם אבוקה. ואם אין לו אור כזה יכול גם להדליק נר מאור כזה הנמצא אצל שכנו. כמו כן מותר לברך על נר שהודלק במוצאי יוהכ"פ מנר שבער כל יום הכיפורים לשם נר נשמה או לשם נר שנוהגים להדליק לכל נשוי או מנר בית הכנסת אך אין לברך עליהם בלחוד מבלי נר אחר. (ו) אם אין לו אחד מנרות הנ"ל לא יברך ברכת מאורי האש כשחל יום הכפורים בחול, אך אם חל בשבת ואין לו אחד מסוגי נרות הנ"ל, יכול להדליק נר מגפרור כרגיל בכל מוצאי שבת, אך לא יברך לכתחילה על הגפרור בלבד. (ז) אף שבכל מוצאי שבת אין חיוב לחזור אחר האור, במוצאי יוהכ"פ יש חיוב לחפש עד כמה שאפשר. (ח) יש שאין מבדילין במוצאי יוהכ"פ בבית הכנסת, והעיקר שאין לשנות מכל השנה. (ט) אוכלים ושותים ומרבים בסעודה במוצאי יוהכ"פ. (י) נוהגים להתחיל במצות סוכה או בעסק הד' מינים מיד במוצאי יוהכ"פ. (יא) למחרת יום הכיפורים משכימים לתפילה יותר מוקדם משאר ימים.

נוטל הכוס בימינו, ועומד מול אור נר ההבדלה ואומר בקול נעים וניגון יפה:

כשחל במוצ"ש מתחילין כאן

הִנֵּה, אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח, וְלֹא אֶפְחָד, כִּי עָזִי וְזִמְרָת יָהּ יְהֹוָה, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן, מִמַּעְיְנֵי הַיְשׁוּעָה. לַיהֹוָה הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה. יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה. יְהֹוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ. יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ. לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשׂוֹן וִיקָר. כֵּן תִּהְיֶה לָנוּ. כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא, וּבְשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא:

כשחל בחול מתחילין כאן

על היין סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן:

על הבשמים במוצ"ש בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים:

על הנר בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, בֵּין אוֹר לְחשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַעֲשֶׂה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל:

הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. חַטֹּאתֵינוּ הוּא יִמְחֹל. זַרְעֵנוּ וְכַסְפֵּנוּ יַרְבֶּה כַּחוֹל:

יְצַו יְהֹוָה חַסְדּוֹ. לְמַעַן יַעֲקֹב עַבְדּוֹ. יְחִידוֹ חֶלְקוֹ יַנְחִיל. לְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחוֹל: המבדיל

צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. עַם זֶה אֲשֶׁר עָשָׁקוּ. וְעוֹשְׁקֵיהֶם יַגְחִיל. וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחוֹל: המבדיל

חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ. וְעִמָּדִי יוּנְגָּשׁוּ. עַל רֹאשֵׁינוּ יָחוּל. וְזַרְעֵנוּ וְכַסְפֵּנוּ יַרְבֶּה כַּחוֹל: המבדיל

קָדוֹשׁ וְנוֹרָא לְמוֹשִׁיעֲכֶם. נָשֹׂא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם. לֹא נִירָא וְלֹא נִדְחַל. וְזַרְעֵנוּ וְכַסְפֵּנוּ יַרְבֶּה כַּחוֹל: המבדיל

שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם. וּבְרָאשֵׁיכֶם אֱלֹהֵיכֶם. יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל. וְזַרְעֵנוּ וְכַסְפֵּנוּ יַרְבֶּה כַּחוֹל: המבדיל